אבן זיכרון גרמנית בצמח

בשיטוט במרשתת בין תמונות היסטוריות מצאתי באתר FLICKR אלבום תמונות מארץ ישראל שהעלה הארכיון הבריטי מתוך אוסף הצילומים של משרד המושבות הבריטי. באלבום מאות תמונות שצולמו לאורך כל תקופת המנדט הבריטי בארץ, תמונות של אישים רמי דרג, מקומות ויישובים ונופים שונים ותמונות של אירועים וחיי היום יום של היהודים, הערבים והבריטים בארץ ישראל (קישור לאלבום).

באחת התמונות, תמונה שנראה שצולמה מתוך אלבום כרוך, נראית מצבת אבן ובהסבר לתמונה רשום: Memorial Stone of German Soldiers Samakh (אבן זיכרון לחיילים גרמניים, סמח'). טווח התאריכים בה צולמה התמונה רשום 1920-1929. מצבת האבן עצמה תופסת את מרבית התמונה וברקע ניתן לראות קו שייתכן ומפריד בין ימת הכנרת והשמיים מעל.

הרזולוציה של התמונה איננה טובה אך בהגדלה שלה הצלחתי לקרוא את מרבית הכיתוב באבן:

Hier ruhen fsrn der heimat am 21 november 1916 durch minenexplosion gefallen deutsche pioniere der minenwerrerabten והתרגום לעברית, בעזרתו של ערן תירוש, יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל: 'כאן נמצאים/נחים רחוק מהמולדת החיילים אשר נהרגו מפיצוץ מוקשים ב- 21.11.1916 מיחידת הנדסה גרמנית'.

אח"כ מופיעים שמות 12 החיילים שמתו כאן, לדוגמה JOSEF ULRICH שניתן לזהות את שמו על האבן ומתחת לשמות כתובת קצרה:

 DAS DEUTCHLAND GEDENKT IHERS – 'גרמניה מודה לגיבוריה'.

מבירור עם ערן תירוש יו"ר העמותה ועם נורברט שווקה אשר חוקר ופועל להנצחת מעורבות הכוחות הגרמניים בלחימה בארץ ישראל במלחמה זו, עולה כי מדובר היה בקרון רכבת שהובלו בו חומרי נפץ שהתפוצץ בעיירה סמח' (צמח). גיצים מהקטר הגיעו אל הקרון והציתו את התחמושת הרבה שהייתה שם. הפיצוץ היה כל כך חזק שאפילו פסי הרכבת עפו באוויר ונפלו על בית מקומי בו נערכה חתונה. המקרה מוזכר גם בספרו של מרדכי בן הלל הכהן (תודה לחן מלינג על ההפניה!) אשר מספר על פיצוץ קרון התחמושת:

"ברכבת שהתפוצצה בשלישי לשבוע שעבר אצל התחנה סמך בלכתה מירושלים לדמשק נהרגו ונפצעו כמאתיים איש – כך מספרים. היתה עגלה אחת מלאה בורחים מהצבא, וכולם היו אסורים ברגליהם ונהרגו כולם. נהרגו גם מספר פקידים וחיילים גרמנים, שהובילו את הפצצות אשר גרמו לאסון שקרה" (מרדכי בן הלל הכהן, ר"ח כסלו (26 בנוב' 1916), מלחמת העמים, כרך 1 ע' 402-403).

ההרוגים נקברו במקום הפיצוץ והוקמה לזכרם אנדרטה. עם חלוף הזמן נעלמה מצבת האבן וכיום לא ידוע מה עלה בגורלה. את כל שניים עשר שמות החללים הצלחתי למצוא בחיפוש באתר האינטרנט של וועדת קברי המלחמה הגרמניים. בדף הזיכרון שלהם מופיע אותו תאריך, יום הפיצוץ בסמח' ה-21.11.1916, וכן רשום שמקום קבורתם של החללים הוא בית הקברות הצבאי לחיילים גרמנים בנצרת.

ראשיתו של בית הקברות הגרמני בנצרת כבית חולים שדה מספר 213 של הכוחות הגרמניים שהתמקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה בבית החולים 'המשפחה הקדושה'. כחמישים חיילים שנפטרו בבית החולים בזמן הטיפול נקברו שם בחצר בית החולים. בשנת 1928, לפי התחייבות בריטניה בהסכמי וורסאי, הושג הסכם בין ממשלת המנדט והקונסול הגרמני בארץ ישראל על הקמת בית קברות גרמני מרכזי עבור החיילים הגרמניים שנפלו בארץ. הוועדה הגרמנית לקברי מלחמה לקחה על עצמה את בניית המתחם ושרידי חיילים גרמנים מכל רחבי הארץ נאספו והובאו לקבורה בנצרת בסיוע וועדת חבר העמים לקברי מלחמה. המקום נחנך רשמית בקיץ 1935 כאשר לפי כתבה עיתונאית על אירוע הפתיחה היו במקום 217 קברים.

שניים עשר החיילים הגרמנים שנהרגו בפיצוץ קרון התחמושת בשנת 1916 נקברו במקום התקרית על שפת הכנרת במתחם מגודר ומסודר. גם בקרב על סמח' שהתחולל ב- 25.09.1918 נהרגו חיילים רבים- תורכים, גרמנים ואוסטרלים. מתוכם נמנו 98 הרוגים גרמנים ותורכים, וכן 17 חיילים אוסטרלים. במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת הועברו גופות החיילים האוסטרלים אל בית הקברות בחיפה.

במפה בת ארבעה חלקים של העיירה סמח' משנת 1925 מצוין אזור מתוחם מצפון למבני התחנה וסובבן הקטרים וממזרח למזח של העיירה (כיום שביל הגישה לימה שממזרח למבני המכללה האקדמאית) כ'אזור מיוחד' ובו בית קברות מוסלמי גדול וגם מסומן בית קברות גרמני. לדעתי הכוונה ב'אזור מיוחד' לאדמת וואקף.

החללים התורכים והגרמנים שנהרגו בקרב של 1918 נקברו בידי חבריהם באתר הקרבות עצמו. קבריהם נכרו על שפת האגם בסמוך לבית הקברות המוסלמי ששירת את תושבי העיירה. בשנים שלאחר מכן הקברים לא טופחו או נשמרו והם סבלו מהזנחה ומפגעי הטבע.

כשנחנך בית הקברות לחיילים הגרמניים בנצרת בשנות השלושים הועברו גופותיהם של הרוגי פיצוץ הקרון משנת 1916 לאתר החדש והקברים שלהם נמצאים בפרוזדור הראשון מצד שמאל כשנכנסים למתחם. לעומת זאת, לא נמצאו בסמח' קברים וגופות של חיילים גרמניים מקרב 1918 שניתן היה לאתר ולהעביר לנצרת ובמקום זאת הוצבו לזכרם לוחות זיכרון עם שמות החללים בפרוזדור המקביל. החיילים התורכים לעומת זאת איתרע מזלם וקבריהם נותרו במקומם המקורי, איש לא ניסה בזמן אמת לאתר הקברים ולאסוף הגופות ולהעבירם למקום מסודר. גם בשנות החמישים של המאה הקודמת עדיין מוזכרת צמח (סמח') בהתכתבויות של וועדת חבר העמים לקברי מלחמה בנושא של קברי חיילי אויב עם שני בתי קברות לחיילי הכוחות התורכיים אשר מונים 238 קברים.

כאמור, במהלך המלחמה הנוהג המקובל היה קבירת החללים באתרי הקרבות עצמם. כך נקברו הרוגי פיצוץ קרון התחמושת בסמח' על שפת האגם והוקמה אבן הזיכרון לזכרם וכך גם לאחר הקרב בספטמבר 1918, כאשר הובאו לקבורה שם החללים האוסטרלים, הגרמנים והתורכים. כמו חללי בית הקברות של כנרת ולהבדיל אלף אלפי הבדלות זכו גם הם לשכון באחד מבתי הקברות המיוחדים והמרשימים ביותר עם הנוף הנפלא של אגם הכנרת והרי הגליל, הגולן והחרמון כתפאורת רקע.