הדוד מתל חווילפה

התיאור המלא של קרבות תל חווילפה בעברית טרם נכתב. להלן מאמר שנכתב ופורסם לראשונה בשנת 2007 בידי אבי נבון, עת נוצר הקשר הראשון בין העמותה לארגון הפרשים האוסטרלי.

"אני מניח ש-90 שנה לא עמד כאן קצין אוסטרלי במדים והצדיע" – אמר לי בהתרגשות אדם מבוגר, כבן 70, לבוש במדי מלחמת העולם הראשונה, חגור בכידון ובחגורת כדורים, עטור כובע אוסטרלי רחב שוליים.

היה זה חבר מועדון הפרשים הקלים Light Horse" The" האוסטרלי, שקבוצה של 70 מחבריו הגיעו לישראל באוקטובר 2007 כדי לשחזר את "האיגוף הגדול" שבוצע בחשכת ארבע לילות בפקודת הגנרל אלנבי, מפקד 'חיל המשלוח המצרי', צבא האימפריה הבריטית, חבר העמים הבריטי ובנות בריתה. המסע נועד להעביר בהסתר כוח גדול, בעיקר של חטיבות רכובות מאוסטרליה וניו-זילנד (דיביזיית אנז"ק והדיביזיה האוסטרלית הרכובה), מחזית עזה שם היו 'תקועים' כבר 6 חודשים, כדי לתקוף בהפתעה את באר שבע, ממזרח. כאשר עלה רעיון השחזור, פנו אלינו – "העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל" וביקשו את עזרתנו. העמותה אמנם קיימת מספר שנים, וכוללת מעל ל-200 חברים, אך טרם התנסינו בהפקה גדולה כזו: לשכור 50 סוסים, להכין חניוני-לילה, ולתאם עם כל הגורמים. מלבד הפרשים, חלקם בעשור השביעי לחייהם, חלקם נכדים של הלוחמים מאז, היו גם 20 "לא רוכבים", להם הכנו תכנית מקבילה של ביקור ותיור כאשר חבריהם רוכבים ב"נתיב אנז"ק" המקורי.

הקבוצה נחתה בארץ היישר מגליפולי שבתורכיה, שם סיירו בשדות הקרב האומלל, בו נפלו מאות לוחמים אוסטרלים וניו זילנדים, והתכנסו בחצר ביתו של שגריר אוסטרליה בישראל בהרצליה, לקבלת פנים שערכו השגריר ורעייתו לקבוצה. שם נפגשנו לראשונה, חברים מראשי העמותה, עם הקבוצה. האווירה הייתה עליזה מאד. האוסטרלים החביבים, למרות העייפות, שוחחו איתנו, שאלו, סיפרו, התעניינו. תוך שיחה עם מספר אוסטרלים נשאלתי האם אני מכיר את שדות הקרב בהם נלחמו חיילים אוסטרלים בארץ ישראל. עניתי שאני מכיר לפחות חלק מהם. הגבר שדיבר אלי הצביע על האישה שלידו ושאל בשמה: אשתי מתעניינת בקרב שהיה במקום בשם "תל אל-חווילפה". נדהמתי! הם ביטאו את השם הערבי "תל חווילפה" בדייקנות שלא כל ישראלי יודע לבטא. עכשיו היה תורי להפתיעם. "כן" – עניתי – "תל חווילפה מוכר לי היטב. תל חליף, כמו שקוראים לו היום, נמצא ממש בתחומי קיבוץ להב בו אני חבר, כ-100 מטר בלבד מביתי בקיבוץ זה". כששאלתי מדוע היא מתעניינת בתל זה לא זכיתי לתשובה, כי השגריר ביקש לפתוח בברכה קצרה, ובסוף דבריו ענה נציג הקבוצה, וגם בדיחות הוחלפו באנגלית-אוסטרלית, ואז באו הודעות על סיום המפגש ועל הנסיעה למלון, ואני לא הספקתי לשמוע את התשובה, אך ידעתי שעוד נפגש בהמשך.

לאחר שבוע טיול בצפון הארץ, הגיעו האוסטרלים לעיקר – השחזור ברכיבה מפארק אשכול, המוכרת כ-"שלאל" בהיסטוריה האוסטרלית. נפגשנו שוב, והזוג בראדליי פגשו אותי בשמחה. שניהם השתייכו לקבוצת ה"לא-רוכבים", והפעם הם שאלו מיד: האם נוכל לבקר בתל חווילפה? כמובן, עניתי. כאשר הסתבר שלקבוצת ה"לא רוכבים" תוכנן ביקור במרכז ג'ו אלון הסמוך לקיבוץ, הצעתי בשמחה להוביל את כל הקבוצה לתל, ממנו יש תצפית נפלאה על שדה הקרב. ביום האמור הגיע האוטובוס של "הלא רוכבים" ללהב. נפגשנו ועלינו לתל. לתיירים הייתה הזדמנות לראות את הקיבוץ, וכמובן שאלו שאלות רבות. עמדנו בראש התל, הקיבוץ לרגלינו, טובל בירק ונוי. השטחים שהיו שדה קרב לפני 90 שנה, פרושים לרגלינו, מעובדים ומטופחים. מלמעלה נראית גדר הקיבוץ מכאן, וגדר ההפרדה ממול מסמנת את 'הקו הירוק' ואת בעיות הבטחון האקטואליות. אבל דבריי עסקו בסיפור ההיסטורי של קרב תל חווילפה, קרב שהתרחש יומיים לאחר הכיבוש המפורסם של באר שבע על-ידי הפרשים האוסטרלים. צבאו של אלנבי המשיך צפונה, לאחר יום מנוחה, חלקו דרך 'אשל הנשיא' של היום אל מול המתחם התורכי החזק בתל שריעה, וחלקם דרך באר שוקת עד שגילו את המוצב התורכי על תל חווילפה, שנתפס ממש בלילה הקודם. המשכתי בתיאור הקרב הארוך שהחל ב-2 בנובמבר 1917, אותו יום ממש בו ניתנה בלונדון "הצהרת בלפור". המצב בשטח היה מתסכל. במשך חמישה ימים רצופים לא הצליחו הלוחמים השונים: בריטים, וולשים, אוסטרלים וניו זילנדים להתקדם ולהתגבר על התורכים שנאחזו בתל. אבדות כבדות, חוסר מים ולא מעט מעשי גבורה אפיינו את הקרב. סיפרתי על הרופא הגיבור, סיימתי את הסבריי בציון העובדה שקרב זה יצר תחושה במודיעין התורכי-גרמני שאלנבי מתכוון לעלות על ירושלים דרך הר חברון, וגרם להזזת כוחות תורכיים מזרחה, ושדבר זה שהביא בסופו של דבר לנפילת עזה "הבלתי נכבשת" בקלות יתרה. האנשים הודו לי, ואני הגבתי: עליכם להודות לזוג בראדליי, שלפי בקשתם עלינו לכאן. אז קם פול בראדליי ואמר: הבקשה היא של אדריאן רעייתי. הדוד שלה היה חייל אוסטרלי במלחמה זו. הוא נפל בקרב בתל חווילפה, עליו שמענו זה עתה, אך מקום קבורתו לא נודע. נראה שבתנאי הקרב אז, נותרה גופתו בשדה הקרב.

מאז ועד היום, במשך 90 שנים אלו, כל מה שנותר למשפחה באוסטרליה זה השם המוזר "תל חווילפה". ידענו שאין לו קבר בפלשתינה, ושמו אינו ברשימות המסודרות של בתי הקברות השונים בארץ זו. כאשר נודע לנו על נסיעה זו לישראל, החלטנו להצטרף כדי למצוא את אתר הקרב. אנחנו מודים לכולם שהתאפשר לנו לעמוד כאן על התל, לראות את המקום בו נפל, לשמוע ולהבין את מהלכי הקרב.

הגב' בראדליי שלפה צילום של הדוד. חייל צעיר, טוראי ראשון אריק דה-סאליס, יחידת מכונות ירייה מס' 2, חטיבת הרוכבים הקלים השנייה של צבא אוסטרליה.

לבקשתה, בחרנו נקודה מתאימה, הנחנו את הצילום וערמנו עליו גל של אבני שדה. למישהו היה בתיק פרחי נייר אדומים, המקובלים כזיכרון בטקסים. אחר הניח בראש הפירמידה כובע אוסטרלי רחב-שוליים, מהודר בנוצות אמו. מישהי צילמה. ברגע זה, להפתעתי המלאה, נשמע קול שירה, והקבוצה כולה הצטרפה לשירה בציבור חרישית של פרק כ"ג מספר תהילים. אחד מהקבוצה – לבוש במדים של אז – עמד והצדיע. השיר הסתיים. לא ספרתי כמה ניגבו דמעה בזווית העין. מישהו מהם ניגש אלי ואמר: נראה שזו הפעם הראשונה מזה 90 שנה שאוסטרלי במדים מצדיע על תל חווילפה. אכן, הסכמתי, הוספתם עוד פרק לסיפורי המקום, ולי יישאר הסיפור המרגש הזה.

על תל חליף קיים היום מצפור, עם ספסלי ישיבה אל מול הנוף ושדה הקרב. בכוונתנו להניח לידו לוח זכרון לקרב, טבלת הנצחה לרופא הצבאי האמיץ, קפטן ג'ון פוקס-ראסל, שנפל באותו הקרב ועוטר במדליית "צלב ויקטוריה" על גבורתו, וטבלת זיכרון לטר"ש אריק דה-סאליס, שנפל כה רחוק מביתו, כאשר נחלץ להילחם למען העקרונות בהם האמין.