הפשיטה על מתחם סאנה – אוגוסט 1917

אוגוסט 1917 נחשב למעין 'עונת מלפפונים' בכל הקשור למערכה בגבול ארץ-ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. על-אף זאת, ב-12 באוגוסט התרחש אירוע אדמיניסטרטיבי רב-משמעות ב-'חיל המשלוח המצרי' (EEF) – הוכרז על המבנה החדש של הכוח, אשר כלל 3 קורפוסים (גייסות): שני קורפוסים רגלים (ה-XX וה-XXI) וקורפוס רכוב (הקורפוס המדברי הרכוב). אלו החליפו את 'כוח המזרח' ואת 'טור המדבר', אשר פעלו בחצי האי סיני ובגבול ארץ-ישראל עד אז. האירוע בו נעסוק להלן היה ככל הנראה הפעולה הצבאית המשמעותית האחרונה של 'כוח המזרח' ו-'טור המדבר', שכן הוא התרחש במהלך הלילה שקדם להכרזה על המבנה החדש ועל פירוקם של 'כוח המזרח' ו-'טור המדבר'.

מעת לעת אני נתקל בתוך טקסטים העוסקים במלחמת העולם ה-I בארץ-ישראל בפסקה קצרה, לעיתים אפילו שורה בודדת, השולחת אותי למסע חיפוש ולחשיפת אירוע עלום. כך גם במקרה שלפנינו – פשיטה של גדוד בריטי על מתחם מבוצר בנגב המערבי, סמוך לנתיבות של היום, בליל ה-11-12 באוגוסט 1917, לפני 106 שנים. הפשיטה בוצעה על-ידי אחת היחידות המרתקות ביותר של ה-EEF – 'בריגאדת קורפוס הגמלים האימפריאלי' (ICCB) בשמה המלא, אך המוכרת יותר בהשמטת המילה בריגאדה, 'קורפוס הגמלים האימפריאלי' (ICC).

בסדרת ספרי ההיסטוריה הצבאית הבריטית של 'המלחמה הגדולה' (מלחמת העולם הראשונה) מוקדשים שני כרכים למערכה הצבאית במצרים, ארץ-ישראל (פלשתינה) וסוריה. הכרך השני נחלק לשניים ועוסק בתקופה בה עמד בראש ה-EEF, 'חיל-המשלוח המצרי', הגנרל אדמונד אלנבי – החל משלהי חודש יוני 1917 ועד לסיומה של המלחמה. כך נכתב שם לגבי קיץ 1917: "לא היו מבצעים בעלי-חשיבות במהלך תקופת החום הגדול של הקיץ…". על-אף זאת, צוין כי במהלך התקופה נערכו מספר פעולות קטנות, כאשר כל אחד מהצדדים ניסה לנצל כל הזדמנות כדי להציב מארב לצד שמנגד. כמו-כן צוין כי נערכו מספר פשיטות על מתחמי-חפירות וכן פשיטה בה ניסתה יחידה אוסטרלית לפוצץ גשר רכבת מצפון לבאר-שבע, ניסיון שלא צלח. מספר שורות הוקדשו גם לפשיטה השנייה על 'גבעת המטריה', בחודש יולי 1917, אירוע אותו הזכרנו בסיפא של מאמר שפורסם בספריית המאמרים של אתר המרשתת של 'העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל' ביוני 2020: 'עיטור צלב ויקטוריה נשכח – 5/6/1917'.

כמובן שהתיאור המינימליסטי של אירועי קיץ 1917 בספר ההיסטוריה הצבאית הבריטית הרשמי הוא הכרחי לנוכח גודל השטח, היקף הכוחות וגודש האירועים, אשר מרביתם אכן היו לכשעצמם 'קטנים' ביחס לאירועים גדולים דוגמת קרבות עזה. אולם למרות זאת, עבור הלוחמים שפעלו באותם חודשים באותן מאות סיורים, מארבים ופשיטות – מה שנכתב חוטא מעט למציאות אותה חוו, קל וחומר חוטא בכל הקשור לחללים ולפצועים של אותן פעולות 'קטנות'.

נשוב לקורפוס הגמלים האימפריאלי. מייסדי העמותה למורשת מלחה"ע ה-I בישראל בחרו בדמות של אחד מלוחמי היחידה כסמליל (לוגו) של העמותה. בכנס העמותה ב-2014, בפתח תקווה, הרצה עמי תמיר על קורפוס הגמלים האימפריאלי (כאמור – ICC) וכתב על-כך מאמר מצוין ומקיף, אשר פורסם בספר הכנס (100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה – הוצאת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל והוצאת אריאל, 2014). במאמר הושם דגש על הקמת הבריגאדה, על ההרכב האנושי הייחודי שלה, האימונים המיוחדים, ציוד, תורת-הלחימה, מסע הלחימה של הבריגאדה וכמובן – הגמלים עצמם. כאן נחשוף אירוע פחות מוכר, המהווה חלק ממסע-קרבות ה-ICC. לאירוע בו נעסוק נחשפתי די במקרה, תוך שיטוט באתר פורום מרשתת בינלאומי העוסק ב-'מלחמה הגדולה', בקבוצה המתמקדת במזרח-התיכון. אט אט הצלחתי לאתר יותר מידע על אירוע עלום זה, לרבות צילומים של תיקיה מארכיון בלונדון העוסקת בפשיטה, שהועברו אלי על-ידי חבר יקר – סטיוארט האדאווי, המנהל עמוד פייסבוק ואתר-מרשתת המוקדשים לחיל המשלוח המצרי ואף כתב מספר ספרים וחוברות, ביניהם ספר המוקדש לקרבות בחצי-האי סיני ובדרומה/מרכזה של ארץ ישראל.

נתחיל את מסענו בעקבות האירוע הרחק מהנגב המערבי, בלונדון, באנדרטת קורפוס הגמלים האימפריאלי הממוקמת בגני רציף ויקטוריה, על שפת התמזה, לא הרחק מכיכר טרפלגר.

בניגוד לכובע האוסטרלי הטיפוסי שעל ראשו של החייל בלוגו העמותה, כאן מתואר רוכב-גמלים בריטי, כשעל ראשו קסדת שעם, שכונתה בארץ לפעמים 'כובע פקק' או 'כובע טרופי'.

על אחד מצידי בסיס האנדרטה חקוקים שמות אתרי-קרבות היחידה בשנים 1916-1918. שימו לב לכיתוב 'מתחם סאנה' במרכז, תחת רשימת אתרי-הקרבות של שנת 1917.

עתה נשוב אל ארץ-ישראל ואל הנגב המערבי. לאחר קרבות עזה הראשון והשני נוצרו קווי-החזית בין שני הצדדים. הקו העות'מאני השתרע בין עזה לבאר-שבע ונחלק למספר חלקים, כשחלקו הראשון היה גוש צפוף ורצוף של מערכי-חפירות ומתחמים מבוצרים סביב עזה. המשך הקו לכיוון דרום-מזרח השתרע לאורך דרך עזה – באר-שבע (בערך ציר כביש 25 של היום) והורכב מקו לא-רציף של מתחמים מבוצרים גדולים וביניהם מערכי חפירות נקודתיים ופרצות. בהמשך, מסביבת גילת של היום עד מעט מצפון-מערב לבאר-שבע השתרע אזור רחב-ידיים נטול ביצורים, בו פטרלו כוחות רכובים. סביב באר-שבע עצמה הוקמו מערכי-חפירות בקשת רחבה אשר הקיפה את העיירה מצפון-מערב, מערב, דרום-מערב, דרום ומעט ממזרח. 

חלקו הצפוני של קו-החזית הבריטי דמה למדי לקו העות'מאני. ממערב לעזה הוקמו מערכי-חפירות וביצורים ודרומה משם נעשה הקו בהדרגה דליל יותר, כשהוא משתרע ממזרח לנחל הבשור. מעט דרומה משם השתרע אותו 'שטח-הפקר', בו פעלו פטרולים רגליים ורכובים של שני הצדדים כמעט מידי לילה.

המפה להלן היא קטע מתוך מפה בריטית המתארת את ההערכות והביצורים העות'מאניים, ערב קרבות באר-שבע ועזה III, ובמרכז המפה האזור בו נתמקד – האזור שממערב לתל הרור ומדרום לנתיבות של היום. כפי שניתן להתרשם מהמפה, אזור זה מישורי בעיקרו (השטחים הלבנים במרכז המפה), למעט ערוץ נחל גרר ויובליו וריק מיישובים. תנאים אלו התאימו היטב לפעילות כוחות רכובים, הן על גבי סוסים והן על גבי גמלים. במפה נראה גם הקו הבריטי (ללא פירוט). לאורכו הוקם מכשול-תיל.

חזרה אל שגרת הסיורים והפשיטות

בספרות מלחמת העולם הראשונה ובסרטים דוקומנטריים מתוארת התקופה שבין קרב עזה השני (אפריל 1817) לבין קרב עזה השלישי (סוף אוקטובר 1917) כתקופה של התחפרות והתמודדות מעיקה של שני הצדדים עם החום והמונוטוניות של שעות היום. במקביל, התפתחה שגרה של פעילות לילית שכללה פטרולים, סיורים, מארבים ופשיטות (ראו הרחבה כל כך במאמר שהוזכר בפתח הדברים: 'עיטור צלב ויקטוריה נשכח – 5/6/1917').

בסוף יוני 1917 הגיע לזירה המפקד החדש של חיל המשלוח המצרי – הגנרל הנרי היימן אלנבי. בתוך זמן קצר השתנתה האווירה בגייסות ובכלל זה גידול בהיקף הפעילות הלילית. לקראת סוף יולי ותחילת אוגוסט פעלה בגזרה בה אנו עוסקים בריגאדת 'הרובאים הרכובים הניו-זילנדים' (NZMR) אשר היוותה חלק מדיביזיית אנז"ק הרכובה. בספרות גדודי החטיבה הניו-זילנדית אנו מוצאים לראשונה התייחסויות למתחם עות'מאני קדמי קטן ומבוצר אשר זכה לכינוי 'מתחם סאנה'. המתחם מופיע כך במפה שהוצגה לעיל (מעט ימינה ממרכז המפה), אולם כפי שנראה בהמשך, צורתו בפועל היה מעט שונה:

על מפה עכשווית, מדובר על נקודה מדרום לנתיבות וממערב למושבים מלילות, מעגלים ושיבולים – חלק מגוש ההתיישבות הדתית 'השרשרות', של ארגון יישובי 'הפועל המזרחי' הכולל גם את המושבים שיבולים ושרשרת ומשתייך מוניציפלית למועצה האזורית שדות נגב.

עד-כה מצאתי במקורות ניו-זילנדים עדויות ללפחות ארבעה סיורים למתחם סאנה. לא מן הנמנע כי בחיפוש סיזיפי ביומני המלחמה של כל חטיבות וגדודי דיביזיית אנז"ק יימצאו עדויות נוספות. תבנית הסיורים הייתה דומה, כאשר כל סיור בוצע על-ידי פלוגה רכובה אשר חיפתה על צוות קטן של לוחמים, עליו הוטל להתגנב אל קרבת מתחם סאנה ולתעד כל פרט שניתן על המתחם.

הסיור הראשון אל מתחם סאנה התרחש בליל ה-22-23 ביולי, על-ידי אסקדרון (פלוגה רכובה) 9 של רג'ימנט (גדוד רכוב) וולינגטון. צוות הסיור עצמו מנה קצין (לוטננט הוליס) ו-4 לוחמים. תחילה, לאחר חשיכה ובטרם חצה הכוח את הקו  ממזרח לערוץ נחל הבשור פונה חלק ממכשול-התיל הבריטי שלאורך קו-החזית, ממזרח להייסייה (Hiseia – מצפון לשלאל). הכוח החל להתקדם אל חורבת ערק, סמוך למפגש ערוצי הוואדיות שריעה (נחל גרר) ואיפטיש (נחל פטיש). אור הירח הבהיר גרם לעיכוב, שכן היה חיוני לשמור על חשאיות. ברגע שהתנאים אפשרו – התקדם צוות הסיור הקטן דרך כוח החיפוי והתגנב בחשאי אל המתחם. הם צפו בנעשה וערכו רישומים של הביצורים. מספר פעמים הם כמעט והתגלו, אולם על-ידי שכיבה ללא-תנועה עד חלוף הסכנה הצליחו למנוע את גילויים. לקראת שחר נסוג הצוות והקצין הגיש דו"ח מפורט וחשוב, בעצם דו"ח ראשוני, על המתחם. הקצין צוין לשבח ולשני לוחמים מאלו שהשתתפו בסיור הוענק עיטור 'הצלב הצבאי'.

שני לילות לאחר-מכן, בליל ה-25-26 ביולי, נשלח סיור נוסף אל מתחם סאנה, אשר בוצע בפעם זו על-ידי פלוגה 1 של גדוד רובאי קנטרברי, כשצוות הסיור מנה קצין (לוטננט מרצ'ינסון) וחמישה לוחמים. גם הפעם חציית הקו הבריטי (לאחר פינוי מכשול התיל) התבצע ממזרח להייסייה וגם הפעם נאלץ הכוח להתעכב כשעה וחצי עקב אור-הירח הבהיר. כאן הושארו הסוסים בהשגחת קצין ו-16 לוחמים ושאר הכוח נע רגלית קדימה, תוך שהם חוצים את הוואדי (נחל גרר) מעט מערבית מחורבת ערק ב-23:30. דקות ספורות לאחר מכן נע צוות הסיור לדרכו ויתרת הכוח נותר במקום ונערך לחיפוי. בשעה 03:00 חזר צוות הסיור ממשימתו והפלוגה שבה לבסיס.

מרצ'ינסון הגיש דו"ח מפורט מאוד על מהלך הסיור, על ביצורי המתחם, המשך עבודות הביצור במקום ופעילות פטרולים עות'מאניים במרחב. קודם נע צוות הסיור הניו-זילנדי ממערב למתחם לכיוון צפון והקיף את המתחם סביב סביב. הוא דיווח על קבוצת-עבודה בת כ-100 איש אשר עמלו על חפירות – או של מחפורות-ירי או קו-שוחות נוסף – ושנוכחות אותה קבוצת-עבודה מנעה התקרבות נוספת. במהלך הסיור נורו שני נורי-תאורה. כמן-כן הוא דיווח על מספר רב של פטרולים רכובים בני 10-15 איש כל אחד כשלפחות חצי מכל אחד מהפטרולים הורכב מבדואים חמושים. כל הפטרולים היו חמושים ברובים, עליהן הורכבו כידונים. הם נעו מהר ובשקט אך בחוסר תשומת-לב ונעו רק על הדרכים עצמם. מרבית הפטרולים פעלו ממערב למתחם סאנה, אל עבר אל-מגאם (השם הנכון הוא כנראה אל-מקאם, מקום שיוזכר בהמשך). בדרך חזרה מסאנה נתקל צוות הסיור בפטרול עוין, אולם הצליח לחמוק לוואדי סמוך ולהטעותו. לגבי מתחם סאנה עצמו דיווח מרצ'ינסון כי ללא ספק מדובר בעמדה קדומנית, ללא חיבור אל המתחמים שמצפון וצפון-מזרח. המתחם היה אובאלי בצורתו. לא זוהו מכשולי-תיל ומחפורות-ירי. זוהו שתי עמדות-מקלע.

פקודה מקדימה, הקמת מודל ופקודת הפשיטה המפורטת

בעקבות סיורים אלו ובצירוף מידע שנאסף מצילומי-אוויר הוציאה מפקדת קורפוס הגמלים האימפריאלי ב-26 ביולי פקודה מקדימה לקראת פשיטה על מתחם סאנה. מפקד הקורפוס, בריגאדיר-גנרל סמית הטיל את המשימה על שני בטליונים – השני והרביעי. הפשיטה עצמה הוטלה על הבטליון (גדוד) השני, הבריטי, של הבריגאדה (כאן המקום לציין כי בכל הקשור למונחי יחידות צבאיות דוגמת גדוד, פלוגה, מחלקה וכו' – על-אף היותו כוח רכוב, קורפוס הגמלים השתמש במונחים בהם השתמשו יחידות רגלים, השונים מאלו בהם השתמשו הכוחות הרכובים על סוסים). על הבטליון הרביעי הוטל לשמש כעתודה, לאבטח את האגפים ומספר משימות-משנה נוספות. על אף שמדובר בפקודה מקדימה, כבר ניתנה בה התייחסות מפורטת להיקף הכוחות שישתתפו, לרבות התייחסות לארטילריה, רפואה וקשר. בשלב זה, ההערכה הייתה כי מתחם סאנה הוחזק על-ידי כוח בן כ-250 עד 300 חיילים עות'מאניים. 

אחד הספרים המעניינים ביותר שנכתבו על המערכה הצבאית בארץ-ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא הספר 'גהינום בארץ הקודש' (Hell in the Holy Land), של פרופ' דיוויד וודוורד (ראה אור גם בשם 'החיילים הנשכחים של מלחמת העולם הראשונה'). הספר מתמקד בעדויות אישיות של מפקדים ולוחמים מן השורה המתארים את חוויותיהם האישיות, את קשיי חיי היום-יום ואת אימי הפעולות הקרביות. מתוך אחת העדויות מסתבר כי הבריטים הקימו מודל מדויק של מתחם סאנה, על בסיס דיווחי הסיורים וצילומי אוויר. אחד מלוחמי פלוגה 9 (א. ס. בנבאו) העיד כי הם התאמנו שוב ושוב במהלך מספר לילות על המודל, עד ש-'הכירו את פני השטח כמעט באופן מושלם'. חיזוק לעדות זאת נמצא, בין השורות, גם מדו"חות הסיכום של הפשיטה.

לקראת המבצע, ב-8 באוגוסט, הוציאה מפקדת ה-ICC את פקודה מס' 77, אשר התבססה על הפקודה המקדימה, אולם כללה הרחבות והוראות מפורטות:

בטליון 2 – 26 קצינים ו-587 לוחמים, כאשר 432 לוחמים יהוו את כוח הפשיטה והיתרה יאחזו בגמלים מעט מאחור.

בטליון 4 – כוח בגודל דומה, למטרות עתודה ואבטחת אגפים.

הנדסה – 2 צוותי חבלה של הקורפוס יצורפו לכוח הפושט.

ארטילריה – סוללת הונג-קונג – סינגפור (סוללת תותחי-הרים קטני-קוטר שהובלו מפורקים על גב גמלים. סוללה זו, אשר הצטיינה שוב ושוב במהלך קרבות ארץ-ישראל, אוישה על-ידי חיילים הודים אשר היו מוצבים במזרח הרחוק ערב המלחמה ומכאן שמה של הסוללה) תתייצב סמוך לאל-מגאם כדי לסייע על-ידי הנחתת מסך-אש על האזור שממזרח ומצפון-מזרח למתחם סאנה במקרה של התקפת-נגד.

רפואה – כוח רכוב (לא ממונע).

קשר – הנחת קווי טלפון וסימון הנתיב תוך כדי ההתקדמות ואיסוף הציוד לאחר-מכן.

דגש מיוחד ומפורט ניתנה בפקודה לשיתופי-פעולה עם יחידות אחרות, מצפון ומדרום לאזור הפשיטה:

דיביזיית הרגלים 52 (השפלה) הסקוטית – מצפון לאזור הפשיטה, לרבות כוח הפרשים של הדיביזיה, אשר תספק גם מחלקה רכובה שתפעל תחת פיקוד ישיר של קורפוס הגמלים ותתפוס את מבנה הקבר באל-מגאם. דיביזיית אנז"ק – תפעל מדרום לאזור הפשיטה וכן תציב כ-20 איש במספר עמדות מימין לציר הפשיטה לכיוון ערוץ נחל גרר, כדי לסייע במקרה הצורך בהעברת אינפורמציה אל ומקורפוס הגמלים.

ארטילריה – מספר סוללות ארטילריה תוכננו לפעול מול המתחמים העות'מאניים הסמוכים בהורירה (תל הרור), היירפין (דרום-מערב נתיבות) ואטווינה (סמוך לבית העלמין נתיבות מערב).

הפקודה, אשר כללה כמובן פרטי-פרטים של נתיב הפשיטה, סדרי תנועת הכוחות והנסיגה, כללה גם פרטים 'פיקנטיים' שונים: חייכתי למקרא המילה שנבחרה כסיסמה לליל הפשיטה – 'באראק', שמשמעו בריכת הגמל (מלשון ברך, ירידת הגמל ממצב עמידה אל הקרקע – ראו פרטים נוספים במאמרו של עמי תמיר). זה היה גם שמו של ביטאון קורפוס הגמלים.

אבל…

בליל ה-7-8 באוגוסט (בלילה שלפני הוצאת פקודה 77 אותה פירטנו לעיל) יצא אל עבר מתחם סאנה סיור רכוב ניו-זילנדי נוסף, הפעם של גדוד אוקלנד, כדי לבחון ידיעות על סתימת וכיסוי חלק מהחפירות במתחם ולהביא כל מידע נוסף. בשעות אחרי-הצהרים המאוחרות התקדם הכוח אל חורבת ערק ולאחר החשיכה יצא לדרכו צוות הסיור, שמנה 5 אנשים – קצין (לוטננט ג'ונסון) ו-4 לוחמים. תחילה הם התקדמו צפונה ולאחר-מכן מזרחה. עקב אור-הירח נאלצה הקבוצה להתעכב עד אחרי חצות לפני שיכלו להמשיך ולהתקדם. הם הצליחו להגיע לקרבת המתחם וסקרו את שקורה שם. על-פי הדיווח של סיור זה, החפירות לא נסתמו וכי המקום היה עדיין מאויש, אם כי לא במספרים גדולים.

היות והפשיטה רחבת-ההיקף הייתה בשלבים האחרונים של ההכנות, נמצא לנכון לשלוח סיור ניו-זילנדי נוסף אל סאנה בלילה שאחרי, ליל ה-8-9 באוגוסט. גם הפעם הוטלה המשימה על אסקדרון 9 של רובאי וולינגטון, אלו שערכו את הסיור הראשון לסאנה בליל ה-22-23 ביולי. צוות הסיור כלל קצין (לוטננט רמננט) ו-4 לוחמים, כשהתקרבו למתחם, החליט הקצין להשאיר 3 לוחמים מאחור ולהמשיך קדימה עם חייל בודד, כדי לצמצם את הסיכון של גילוי. השניים התקרבו למתחם והקיפו אותו סביב תוך שהם מזהים מיקומי חפירות ואוספים אינפורמציה רבה נוספת.

בהתבסס על המידע החדש, הוציאה מפקדת ה-ICC ב-9 באוגוסט פקודה חדשה, מס' 78. בפתח המסמך צוין כי לנוכח ידיעות על צמצום הכוח העות'מאני המחזיק במתחם סאנה וסתימת חלק מהחפירות במקום, פקודה מס' 77 תתוקן כך: הפשיטה תבוצע על-ידי בטליון 2 (לוטננט-קולונל גארדנר), בכוח כולל של 21 קצינים ו-569 בעלי דרגות אחרות, אשר מתוכם 4 קצינים ו-144 בעלי דרגות אחרות יהוו את קבוצת הפשיטה. היו מספר שינויים מינוריים בנוגע לתוואי הנסיגה וביטול או הקטנה של גודל כוחות הסיוע. מספר סעיפים של פקודה 77 בוטלו לחלוטין. זמן קצר לאחר מכן, נשלחה תוספת לפקודה ובה מספר פרטים נוספים, לרבות קביעת מועד הפשיטה (Z Day) ל-11 באוגוסט.

במקביל, מפקד הבטליון ה-2, לוטננט-קולונל גארדנר, הוציא את פקודת הבטליון מס' 1 ובה פרטי הפרטים של המבצע. גודל הכוח המגן הוערך בשלב זה בכ-50 איש. מעבר לפרטים המובנים מאליהם של סדרי התנועה וכיוצא בזה, נכללו גם מספר פרטים 'פיקנטיים'. מספר דוגמאות: הקפדה על תנועה בדממה מוחלטת. כדי למנוע שיעול, יסופק גומי-לעיסה לכולם (ההנחה הייתה שלעיסת מסטיק מעלה את הלחות בחלל-הפה ומונעת/מצמצמת שיעולים); לא ישתתפו גמלים אשר היו מוכרים כ-'שואגים' (בעיקר בעת בריכה, ירידה על הברכיים); פרט מרתק היא ההוראה שעל כל חייל לשוב עם 'מזכרת' (Trophy) – ציוד צבאי כלשהו. זמן-מה לאחר הוצאת פקודה זו נשלחה תוספת לפקודה ובה מועד הפשיטה ומספר פרטים נוספים.

פשיטת רוכבי הגמלים על מתחם סאנה

התרשימים להלן הגיעו מלונדון, מהתיק המפורט העוסק בפשיטה על מתחם סאנה. צילום המסמכים נעשה בתנאים לא-טובים והתוצאה הייתה באיכות גרועה. יניר תירוש (כן, בני) עבד על זה מעט והפך את התרשימים לקריאים יותר – תודה! בתרשים נראים מספר סימונים (אותיות לועזיות) הקשורים לנקודות שונות בציר הפשיטה. כפי שניתן לראות, ציר הפשיטה היה שונה מציר הסיורים הניו-זילנדים שתוארו לעיל. בעוד שהסיורים חצו את ערוץ ואדי שריעה (נחל גרר) בקרבת חורבת ערק ונעו צפון-מזרחה אל מתחם סאנה – רוכבי-הגמלים הבריטים חצו את הערוץ הרחק מערבה, סמוך לאום-ריג'ל, ולאחר-מכן נעו מעט צפונה ואז בקו ישר מזרחה, מצפון ובמקביל להמשך ערוץ וואדי שריעה.

לפני שנמשיך, חשוב לציין את המובן מאליו – במהלך התקופה בת למעלה ממאה השנים מאז האירוע השתנו פרטים רבים בשטח. בעיקר הדברים אמורים בהיקף העיבוד החקלאי. שמות רבים מאלו המופיעים בתרשימים ובמפות להלן לא מופיעים במפה העכשווית שהובאה לעיל. אמנון גת מקיבוץ רעים סקר את האזור במסגרת הסקר הארכיאולוגי של ישראל ובנוסף לדו"ח הסקר פרסם מספר מאמרים על שרידי מלחמת העולם הראשונה במרחב זה. נעזרתי באמנון בזיהוי אתרים שונים באזור הפשיטה ועל כך תודתי!

הכוח יצא לדרכו ב-11 באוגוסט 1917 בשעה 20:00, תחילה בקצב מהיר למדי, אך לאחר-זמן קצר הואט הקצב, כדי לאפשר לסוללת הארטילריה הונג-קונג – סינגפור (אשר הובילו גם גמלים נושאי-אלונקות) לשמור על מיקומם בהתקדמות. עיכוב קצר נוסף נוצר כאשר רגלי גמלים אחדים הסתבכו בחוטי-טלפון בגדה המזרחית של ואדי שריעה. ב-21:06 הגיע ראש הכוח אל נקודה 2C והכוחות שהוקצו לאבטחת האגפים התייצבו במקומם. התנועה התחדשה כעשר דקות מאוחר יותר. בתוך כשעה הגיע הכוח אל נקודה L, שם ירד הכוח מעל הגמלים, אשר 'שיתפו פעולה' ושמרו על שקט.  

בנקודה זו נפגשו רוכבי-הגמלים בתזמון ומיקום מדויק עם כוח פרשי היאומנרי של מחוז הארטפורדשייר ('הארטס') אשר נועדו לפעול עם ה-ICC ולאבטח את אגפם הימני. היאומנרי של הארטס לא הצליחו ליצור קשר עם הניו-זילנדים מדרום להם ובשעה 00:31 נסוגו, בהתאמה לנסיגת הפושטים ממתחם סאנה. פרשי היאומנרי של גלזגו (היחידה הרכובה של דיביזיה 52), התייצבו לתפקידם ב-22:46 ופעלו באגפם השמאלי (הצפוני) של הפושטים תוך יצירת רצף אל כוחות דיביזיה 52. גם הם נסוגו ב-00:31, בהתאם להנחיות מפקדת הפשיטה.

בשעה 22:26 נע כוח הפשיטה קדימה והגיע לנקודת ההערכות (D) בשעה 23:23, במקום ב-23:00. על כן שונה מועד תחילת ההתקפה הבו-זמנית והמשולבת של צוותי הפשיטה מ-23:30 ל-23:45. ההערכות הושלמה בחמש דקות והכוחות יצאו ליעדיהם ב-23:28, כלומר היה עליהם להגיע ליעדיהם תוך 17 דקות בלבד. בדיוק בשעה זו, 23:28, פתחה הארטילריה הבריטית באש. על-אף שהיה צפוי שהאש הארטילרית תיתן למגנים התראה כלשהי, הצליחו כל צוותי הפשיטה להגיע למרחק של כ-150 יארד מיעדיהם השונים ללא שהתגלו. ב-23:41 נפתחה אש רובים על צוותי הפשיטה שהגיעו ממערב ואלו הגיבו בהסתערות אל עבר מקורות האש. אולם התורכים לא המתינו לתוקפים ונמלטו לכיוון דרום-מזרח. דקה לאחר-מכן נפתחה אש גם על צוותי הפשיטה שהגיעו מצפון, אולם אש זו הייתה קצרה ביותר. מפקדת הכוח הפושט התמקמה, כמתוכנן, בפינה הדרומית של המתחם (W).

תוך זמן קצר נוצר מגע בין צוותי הפשיטה בהתאם למתוכנן, על-אף מילוי העפר בחלק מהחפירות אשר הקשה על איתור מיקומים מדויקים. עדות לאיכות ההכנות הייתה העובדה שעל-אף השימוש הנרחב ברימונים לא היו נפגעים בריטים מרסיסים. ב-23:55 החלו להגיע דיווחים למפקדת הפשיטה ושמונה דקות מאוחר יותר הודיעו כל הצוותים שהם מוכנים לנסיגה. עד שלב זה דווח על שלושה נפגעים בלבד. במהלך הפשיטה נורו מספר נורי-תאורה מהמתחמים העות'מאניים בהורירה והיירפין.

בשעה 00:05 ניתנה הקריאה לנסיגה באמצעות חצוצרות וצוותי הפשיטה השונים התקבצו ונעו לאחור בנתיב אשר סומן קודם לכן בסרטים לבנים. בשלב זה דווח על שני נעדרים, אולם היה ברור כי אלו ייאספו על-ידי כוח המאסף. שטח המתחם היה גדול יחסית ולנוכח הזמן הקצר של השהות במתחם לא נעשתה עבודת ניקוי ואיסוף יסודית.

על סמך דיווחי מפקדי הצוותים העריך מפקד כוח הפשיטה כי מספר המגינים היה בין 30 ל-40 איש. הוא העריך כי כשמונה תורכים נהרגו בפשיטה, כולם מרסיסי רימונים. כוח הפשיטה חזר אל נקודה L ב-00:51 ולאחר שמפקד כוח-המאסף דיווח כי כולם חזרו וכי חוט הטלפון וסרטי הסימון נאספו עלו הרוכבים על הגמלים וב-01:08 החל הטור לנוע חזרה. בשעה 02:45 הגיע הטור לוואדי ג'וזה (נחל הבשור) ובשעה 03:00 דיווח מפקד כוח-המאסף כי כולם שבו למחנה.

בסיכום הדו"ח שלו ציין מפקד הבטליון, לוטננט-קולונל גארדנר, את הרוח האיתנה של לוחמיו, אשר פעלו בדיוק רב ובהתאמה לאימונים שעברו מחד ומאידך ציין את אכזבת הלוחמים לנוכח צמצום היקף הפשיטה, המספר הקטן של התורכים במתחם ואת העובדה שהחל במתחם תהליך של כיסוי החפירות. בסוף דבריו ציין גארדנר כי העובדה שהתורכים שהחזיקו במקום היו עם ציוד קל בלבד וכי לא נמצאו עתודות תחמושת ורימונים מעידה כי המתחם היה בשלבי נטישה וכי אינו מהווה יותר נקודה בקו-ההגנה העות'מאני.

סיפור הפשיטה על מתחם סאנה מדגים לנו, שוב, מספר נקודות הקשורות לחקר תקופת מלחמת העולם הראשונה בישראל: ראשית, היקף הסיפורים הלא-מוכרים על תקופת המלחמה ועל המערכה הצבאית בארץ-ישראל, סיפורים הנוגעים באתרים רבים בחלקים נרחבים של הארץ, סיפורים המהווים נדבכים נסתרים שעדיין מחכים להיחשף ולהפוך לחלק מההיסטוריה של אותם אתרים. שנית, העובדה שהמקורות ההיסטוריים הצבאיים המרכזיים עליהם אנו מסתמכים בדרך כלל עוסקים ב-'תמונה הגדולה' ומתעלמים ממספר עצום של אירועים בהיקף קטן יותר. ברגע שאנו עושים 'זום אין' ומפנים מבט אל הספרות הענפה של יחידות שונות – מתגלה בפנינו רובד מרתק נוסף שעד-כה רק נגענו בקצה קצהו.