מאת: איל ישראלי
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי 1914 מונה קצין התותחנים והמטה הבווארי פרידריך קרס פון קרסנשטיין לראש המטה של הארמיה השמינית של הצבא העות'מאני בדרגת סגן אלוף והוכפף תחת פיקודו של ג'מאל פאשה, מושל מחוז סוריה ואחד משלושת חברי הנהגת "הטורקים הצעירים". המינוי היה חלק ממהלך בו שולבו שילוב קציני מטה מקצועיים, גרמנים ואוסטרים, מתוך רצון לקטוע את שרשרת ההפסדים שנחל הצבא הטורקי מתחילת הקרבות.
גישת הפיקוד הגרמני הייתה לוחמנית ונועדה לשרת את האינטרס הגרמני, לא פחות מזה העות'מאני, לגרור את האמפריה העות'מאנית המהססת למעגל הלחימה ולפתוח חזיתות נוספות כדי להסיט כוחות של הבריטים ובעלי בריתם מהמערכה המרכזית באירופה אל חזיתות חדשות ומרוחקות.
בינואר 1915 ריכז פון קרסנשטיין בבאר שבע כח בן כ 20,000 חיילים, חלקם במסגרת של חטיבות עות'מאניות סדירות וחלקם מגוייסים ערבים מקומיים בעלי הכשרה צבאית חלקית, 10 סוללות תותחים וכ 10,000 גמלים, מתוך כוונה לתקוף ולחסום למעבר אוניות את תעלת סואץ, עורק האספקה העיקרי של בריטניה ובכך לפגוע אסטרטגית וכלכלית במאמץ המלחמה הבריטי ולעורר מרי אזרחי של אוכלוסיית מצריים כנגד הכוחות הבריטיים הקטנים יחסית שנמצאו במצרים.
בשל החשש מחשיפת הכח ותקיפתו בידי הצי הבריטי והחשש ממחסור במים ומפגיעה בריטית מכוונת במקורותיהם נמנע פון קרסנשטיין מתנועה בדרך הים הנוחה יחסית לאורך חופי סיני ובחר לנוע מבאר שבע בציר המרכזי החוצה את סיני דרך קסיימה וביר חסנה לכיוון איסמעיליה כשהוא שולח בצירים האחרים יחידות קטנות להטעיה.
הכוחות העות'מאניים חצו את סיני בקלות יחסית בתוך עשרה ימים אולם תוכניתו של פון קרסנשטיין נחשפה מוקדם מהמתוכנן בשל סיורים אוויריים בריטיים שחשפו את תנועתם.
הצבא הבריטי נערך למגננה ויחידות הודיות, אוסטרליות וניו זילנדיות נערכו על הסוללה שלגדת התעלה המערבית בין אגם תמסח לאגם המר הגדול, תוך הצבת כוחות מחופרים מעבר לתעלה להגנה על המעבורות באיסמעיליה, בטוסום, בסרפאום ובדאר-סוויר. תנועת הספינות בתעלה נעצרה וספינות צי בריטיות וצרפתיות הוצבו בנקודות מפתח לצורך סיוע ארטילרי.
הכח העות'מאני נערך להתקפת פתע ולצליחת התעלה באמצעות דוברות ומספר רב של סירות קלות שבהמשך, לאחר תפיסת ראשי גשר בגדה המערבית, נועדו לשמש בסיס לגשר צף על התעלה ("פנטונים"). בליל ה 3 בפברואר 1915 נערכה התקפה ובחסות החשיכה נעשה ניסיון לצליחה בו זמנית במספר נקודות בין טוסום לסרפאום אולם סופת חול שיבשה את זמני ההיערכות, כוח הצליחה נפגע מהאש היעילה של הגדודים ההודים שניצבו מולו מוכנים והכוחות הערבים שלא היו מנוסים בקרב סירבו להתקדם, רק סירות בודדות הצליחו לחצות את התעלה וכל אנשיהן נהרגו או נשבו.
אוניות הצי הבריטי, ביניהן HMS Swiftshore ו-HMS Ocean (שטובעה לאחר כחודש בלחימה בדרדנלים) וספינות הצי הצרפתי ביצעו ירי יעיל לכיוון ריכוזי הכוחות וסוללות הארטילריה שהציבו הטורקים לחיפוי אולם בעת תנועתן לכיוון נקודת הצליחה נתקלו מספר פעמים בחוליות צלפים, ספגו פגיעות רבות מנשק קל שגרמו למספר נפגעים ואף ספגו מספר פגיעות מפגזים, נושאת הגייסות הבריטית Hardinge שהמתינה באגם המר לצורך מעבר בתעלה כשהיא עמוסה בתגבורות מהודו ספגה מספר פגיעות מפגזי תותח שגרמו לנזק ולחשש מפני טביעתה וחסימת התעלה.
במהלך הקרב בלטו לטובה שתי גוררות שחומשו ופגעו מטווח קרוב במספר אסדות צליחה וסירת טורפדו בריטית שהשמידה בירי מטווח קרוב את סירות הצליחה האחרונות שנותרו במים ובכך הביאה לסיום המהלך העות'מאני אולם הכוחות הבריטיים נותרו מחופרים בעמדותיהם ולא נעשה כל ניסיון לרדוף אחרי הכוחות העות'מאניים הנסוגים ולהשמידם.
לנוכח כשלון המהלך הצבאי ובהעדר כל השפעה על דעת הקהל המצרית, נסוגו הכוחות העות'מאנים למרכז סיני ומרביתם חזרו לבאר שבע בהותירם כ 1500 הרוגים, פצועים ושבויים. לבריטים לעומתם היו 32 הרוגים וכ 130 פצועים.
כוחות קטנים בפיקודו של פון קרסנשטיין נותרו בצפון סיני משם וניהלו במשך מספר חודשים פעולות גרילה ופשיטות מוצלחות כנגד כוחות האבטחה ופועלי מסילת הברזל הבריטית הצבאית שבנייתה התקדמה על ציר החוף מקנטרה לכיוון אל-עריש, בנוסף ביצעו הכוחות העות'מאניים מספר פעולות מיקוש וחבלה בכלי שייט בתעלה עד שתגבורות בריטיות עדיפות הניסו אותם. ביוני חזר פון קרסנשטיין עם כוחותיו לירושלים ואושפז כשהוא חולה בטיפוס באוגוסטה ויקטוריה.
לאחר החלמתו יצא פון קרסנשטיין לברלין ולאיסטנבול לצורך השגת כוחות נוספים להמשך הלחימה, את זיכרונותיו מהלחימה בסיני פירסם לאחר כעשור בספרו "עם הטורקים אל תעלת סואץ".
השארת תגובה