הקרב האחרון, מודל 1918

אולם קודם שנספר על קרב זה, יש להקדים ולציין מספר דברים. 
ראשית: קדמה ל`מערכות מגידו` מערכת הונאה מסועפת, אשר הונתה את העות`מאנים ומפקדם הגרמני – הגנרל אוטו לימן פון סנדרס – להאמין כי המתקפה הצפויה של צבאות אלנבי (השם הרשמי – חיל המשלוח המצרי) תהיה בבקעת הירדן ובעבר-הירדן, בעברה השני של הארץ. שנית: קדמה להרעשה הארטילרית והתקפת הרגלים פעילות אווירית, אשר השמידה את מרכזי השליטה והתקשורת בין המפקדות העות`מאניות. באופן מעשי – המפקדות הפכו `עיוורים וחרשים` לגבי המתרחש בקו החזית. שלישית: לאחר הכרעת הקו העות`מאני בשרון, נעו כוחות הרגלים במעין תנועת מניפה לכיוון מזרח, תוך שהם הודפים את העות`מאנים אל מדרונות השומרון ומזרחה משם. רביעית: דרך `השער` שנפתח בשרון נעו במהירות צפונה 2 דיביזיות פרשים (ואחת נוספת בעקבותיהם), כשמטרתם – הגעה אל עמק יזרעאל וכיתור השומרון, בטרם יספיקו הכוחות העות`מאניים המובסים לסגת בכיוון זה והלאה בכיוון דרעא ודמשק.

בתוך פחות מיממה, לפנות בוקר ה-20 בספטמבר, הגיעו פרשיו של אלנבי לנצרת (!) וניסו לשבות את פון סנדרס. זה לא צלח. פון סנדרס נמלט לטבריה וארגן קו הגנה אלטרנטיבי, מדרעא ממזרח לירדן, דרך צמח וטבריה וצפונה אל ימת החולה. בינתיים, פרשיו של אלנבי הגיעו לעפולה ולבית-שאן. המלכודת סביב הצבאות העות`מאניים בשומרון נסגרה כמעט לחלוטין – עשרות אלפי שבויים נפלו בידי חיל המשלוח המצרי, רובם לידי הפרשים, מצפון וממזרח לשומרון.

כאן המקום לעצור את תיאור רצף האירועים ולהתייחס לכוחות הפרשים של חיל המשלוח המצרי, צבאו של אלנבי. הפרשים פעלו במסגרת `הקורפוס המדברי הרכוב`, בפיקודו של הגנרל האוסטרלי שובל. בגייס רכוב זה היו ארבע דיביזיות – דיביזיית הפרשים 4, דיביזיית הפרשים 5, הדיביזיה האוסטרלית הרכובה ודיביזיית אנז"ק הרכובה. גדודי הפרשים שהרכיבו דיביזיות אלו הגיעו מכל רחבי האימפריה וחבר העמים הבריטי: מבריטניה, הודו, אוסטרליה וניו-זילנד. היו גם פרשים שפעלו תחת דגל צרפת, אולם בל נקדים את המאוחר – עוד נגיע אל פרשים אלו, אשר ימלאו תפקיד חשוב בקרב גשר בנות יעקב.

למשמע מה שאירע בשומרון, החלה הארמיה העות`מאנית שבעבר הירדן לסגת צפונה. זינבו בה כוחות נוספים של אלנבי, אשר נמצאו ממערב לירדן ומצפון ליריחו. כוחות אלו, אשר כללו פרשים ניו-זילנדים ואוסטרלים (אנז"ק) ורגלים (ובכללם הגדודים היהודיים) צלחו את הירדן, העפילו אל הרי מואב, הצטרפו אל `הצבא הערבי` ופעלו יחדיו כנגד העות`מאנים הנסוגים אל עבר דרעא ודמשק. במקביל, כוחות רכובים (בעיקר הודים) כבשו את עכו וחיפה, שבתוך ימים ספורים הפכה לנמל אספקה ראשי לכוחות שהתקדמו צפונה ומזרחה.

גם לפני שאלנבי חילק את פקודותיו, היעד הבא היה ברור לכל – דמשק. אולם קודם לכן, היה צריך להתגבר על קו ההגנה המאולתר שהציב לימן פון סנדרס, לאחר שנמלט מנצרת. לפני עלות שחר ה-25 בספטמבר, נעו בחשיכה כוחות של הדיביזיה האוסטרלית אל עבר תחנת הרכבת של צמח. התפתח קרב אכזרי וקשה, מול כוח גרמני נחוש שהתבצר במבני התחנה ובקרונות. 
בהמשך היום, נעו כוחות אוסטרלים ממערב, מכיוון נצרת, אל עבר טבריה ובמקביל – כוח אוסטרלי אחר נע מצמח צפונה אל העיר. 

עתה ניתן היה להתקדם אל עבר דמשק, והגנרל שובל החליט לשלוח את כוחותיו בתנועת מלקחיים אל עבר העיר, כשבכוונתו הייתה שכל הכוחות הרכובים יגיעו אל העיר באותו עת. המסע בדרך הארוכה יותר, מזרחה אל דרעא ומשם צפונה אל דמשק עצמה, הופקד בידי דיביזיית הפרשים 4, אשר החלה לנוע מהכינרת מזרחה ב-26 בספטמבר.
על הדיביזיה האוסטרלית הרכובה הוטל להתקדם בדרך הקצרה יותר אל עבר דמשק, דרך גשר בנות יעקב, אשר ידוע היה כי נהרס בחלקו על-ידי כוח עות`מאני-גרמני, הכוח האחרון בתחומי ארץ-ישראל, אשר הגן על חלקו הצפוני של קו ההגנה המאולתר שיצר פון סנדרס כשבוע קודם לכן. כוח זה כלל שרידים של הכוחות אשר הצליחו לסגת מהשומרון דרך צמח וטבריה ואלו אשר הצליחו לסגת מנצרת. כוחות אלו, אשר כללו גרמנים רבים, חמושים במכונות-ירייה (מקלעים), תפסו עמדות מצוינות על המדרונות שממזרח לירדן, בין ימת החולה לבין סביבת גשר בנות יעקב. כוח נוסף התבצר בקבוצת המבנים בחלקו המערבי של הגשר.
קרב גשר בנות יעקב – ה-27-28 בספטמבר 1918
בשעה 06.00 בבוקר ה-27 בספטמבר, החלה הדיביזיה האוסטרלית הרכובה לנוע מסביבת טבריה צפונה. על דיביזיית הפרשים 5 הוטל לנוע בעקבות הדיביזיה האוסטרלית. כוח החלוץ, הבריגאדה (חטיבה) הרכובה ה-5, הגיע לסביבת גשר בנות יעקב בצהרי היום ונתקל באש מקלעים כבדה.
כאן נכנס לפעולה כוח יוצא-דופן במכלול כוחות הפרשים של שובל –
1er Régiment Mixte de Cavalerie du Lavant,
ובקיצור – RMMC. מדובר בגדוד פרשים צרפתי, אשר כלל 2 פלוגות של `ציידי אפריקה`Chasseurs d`Afrique ופלוגה של סאפיס (Spahis) – יחידות פרשים-קלים צפון-אפריקאיות, בעיקר מאלג`יר, תוניס ומרוקו, בפיקוד צרפתי. הצפון-אפריקאים רכבו עד קרבת הגשר, ירדו מעל סוסיהם והסתערו חזיתית על הכוח העות`מאני-גרמני אשר הגן על קבוצת המבנים בצדו המערבי של הגשר. לצד הצפון-אפריקאים פעל כוח מקלענים ניו-זילנדים, אשר תפס עמדות בקרבת מצד עתרת. לקראת ערב נטלה בריגאדת הפרשים הקלים האוסטרלים 4 את הפיקוד על הגזרה, לרבות על הגדוד הצרפתי, והתכוננה ליצירת ראש גשר ממזרח לירדן ולמרדף אחרי האויב, באם יחל לסגת.

אולם סיפור קרב גשר בנות-יעקב מורכב יותר. לדיביזיה האוסטרלית הרכובה היה מידע מוקדם על הרס הגשר ועל ההערכות העות`מאנית-גרמנית באזור. שני גדודים אוסטרלים נעו מסביבת גשר בנות-יעקב דרומה, כדי לאתר מקום בו ניתן לצלוח את הירדן. מקום חצייה אותר למרגלות אל-מין (El Min, במפות הישראליות – ח` עלמין, מוכר מאוד בזכות בריכת הקצינים הסורית במעיין הסמוך, עין עלמין) אולם עקב אש האויב, קשיי השטח והחשיכה לא ניתן היה לחצות עד 02:15, כאשר הגיע דיווח כי האויב פינה את סביבת הגשר (להלן), רק אז חצה גדוד אוסטרלי את הירדן במעברת אל-מין, כאשר הגדוד הצרפתי בעקבותיו. פטרולים התקדמו מזרחה עד א-דורה (ממזרח לעין עלמין).
הזכרנו עד כה שתיים משלושת החטיבות של הדיביזיה האוסטרלית הרכובה (5 ו-4). בריגדת הפרשים הקלים האוסטרלים 3 התקדמה צפונה על הגדה המערבית של הירדן, אל עבר החוף הדרומי של ימת החולה, תוך ניסיון לאתר מקום ראוי למעבר. תחת חיפוי אש של אחד הגדודים, הצליח גדוד אחר לצלוח את הירדן באור אחרון ואחת מפלוגות הגדוד הצליחה להכריע עמדה חזקה של האויב ולקחת בשבי כ-50 איש ושלושה תותחים. גדוד שני חצה את הנהר ב-19.00 והשאיר על גדת הנהר מספר מדריכים ופנסים, כדי להדריך את הגדוד השלישי ומפקדת החטיבה היכן ניתן לצלוח את הנהר.
כוח-המאסף העות`מאני-גרמני המרכזי, סביב גשר בנות-יעקב, זיהה את הסכנה הנובעת מהכוח האוסטרלי מצפון, אשר עלול היה לנתקם. מרבית הכוח הצליח לסגת, באמצעות משאיות, אולם 53 איש נפלו בשבי. חששו של הכוח העות`מאני היה מוצדק – בריגדה 3 אכן נעה מזרחה והגיעה במהלך הלילה אל דרך דמשק, אולם הכוח העות`מאני הנסוג העיקרי כבר עבר. סמוך לדרך, בדיר א-סראס, איתרו האוסטרלים כוח מאסף קטן וחזק אשר נשאר מאחור והגן על הדרך. אחת הפלוגות הסתערה על כוח-המאסף, חלקם רגלית מהחזית בעוד אחרים רכבו אל האגף ותקפו משם. האוסטרלים לכדו 12 גרמנים, 41 תורכים, תותח, מקלע, משאית וריכוז תחמושת.
במהלך ליל ה-27-28 בספטמבר הגיעה לגשר ההרוס יחידת הגישור של הקורפוס המדברי הרכוב, מצוידים בקורות-עץ. עבודת תיקון הגשר החלה מיד לאחר שהתחוור כי האויב נסוג. בתוך חמש שעות תוקנה קשת הגשר ההרוסה ורכבי ועגלות האספקה והארטילריה של הדיביזיה הצטרפו למרדף אל עבר דמשק.

תם ונשלם?
ובכן, כן ולא…קרב גשר בנות-יעקב היה הקרב האחרון של מלחמת העולם הראשונה בתחומי ארץ-ישראל, אולם מסע המלחמה נמשך אל תוככי סוריה. כוחות הקורפוס המדברי הרכוב והכוחות הערבים הגיעו לדמשק ב-1 באוקטובר ואלפו, היא חאלב, נכבשה ב-25 באוקטובר. ב-30 באוקטובר נחתם הסכם מודרוס, הסכם סיום הלחימה של האימפריה העות`מאנית.

אך גם סיפורו של גשר בנות יעקב לא תם. במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה פעלו בשירות הצבאות השונים אמני-מלחמה, בעיקר ציירים. גם צלמים החלו לפעול באותה עת בהיקף שלא נודע קודם לכן. במאמר על גשר בנות-יעקב ניתן לראות אחדים מצילומים אלו וכן איור של אחד מחשובי אמני-המלחמה הבריטיים – ג`יימס מקביי. אמן-מלחמה חשוב במיוחד אשר פעל בגשר בנות יעקב היה ג`ורג` למברט, אשר פעל במסגרת הצבא האוסטרלי. למברט ביקר בשדות הקרב ב-1919 ובילה זמן רב בסביבת הכנרת (צמח) וגשר בנות-יעקב. להלן חלק מיצירותיו: 

מערכת קרבות מגידו נלמדת על-ידי צבאות שונים בעולם עד היום (לרבות הגעה פיזית של משלחות צבאיות אל שדות הקרב בישראל), כדוגמא למופת צבאי של תעוזה, תכנון, הכנות מדוקדקות וביצוע קרוב למושלם. העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל שוקדת על הנחלת סיפור מלחמה זו לציבור הרחב, מלחמה אשר שרידיה והדיה נמצאים בכל קצוות הארץ. העמותה מארגנת כנסים הרצאות וסיורים, מוציאה לאור פרסומים ויוזמת פרויקטים שונים הקשורים להנצחת התקופה.