מאת:
הדיווחים האופטימיים ששלח הגנרל מאריי לקבינט המלחמה בלונדון הניעו את הקבינט להפעיל עליו לחץ לתקוף בשנית את העיר עזה, ללא שינוי מהותי בתכנית ההתקפה ובהקדם. בהערכת המצב המחודשת שעשה, למרות שלא היתה לו העדיפות הנדרשת של 3 ל-1 במספר הלוחמים לצורך מתקפה כפי שהיה נהוג בצבא הבריטי, החליט הגנרל מאריי על התקפה נוספת על המתחמים המבוצרים והחזקים של עזה, ששיקומם מנזקי הקרב הראשון הושלם בימים האחרונים שלפני ההתקפה.
גנרל מאריי התכוון לפעול הפעם בגישה עקיפה ומתוחכמת יותר, לתכניתו היו שני שלבים: בשלב הראשון לחצות את ואדי עזה, לתפוס את השטחים החיוניים מול המערך התורכי, ולקדם את הארטילריה. בשלב השני תכנן התקפת יום חזיתית עם שלוש דיוויזיות חי"ר. "הקורפוס המדברי הרכוב" ודיוויזיית עתודה דיוויזיה 54 יועדו לתקיפה על מערך רכס שייח' עבאס, דיוויזיה 52 על מערך עלי מונטאר, דיוויזיה 53 על המערך ממערב לעזה ודיווזיה 74 הוצבה בעתודה כללית בעורף וה"קורפוס המדברי הרכוב" הוקצה לריתוק מערך הוריירה. הפיקוד הישיר הוטל שוב על הגנרל דובל.
הגנרל מאריי החליט כפי שהחליט, מפני שלנגד עיניו עמד הנסיון שצברו המפקדים והחיילים בהכרת השטח בקרב הראשון. התקבלה תגבורת באמצעי לחימה שהגיעה מאירופה ובה 9 טנקים, להביורים, פגזי גז, וכן היה אמור לקבל סיוע ארטילרי מסיבי מהים. ההתקפה תוכננה ל-17 באפריל 1917.
שלב א' בתוכנית עבר ללא תקלות, הכוחות חצו את ואדי עזה עם אור ראשון ונפרסו מול המערך התורכי ללא כל בעיות ועיכובים. במקביל נפתחו מן הים הרעשה כבדה ממשחתות והפגזה ארטילרית מהיבשה שנמשכו שעתיים ללא הפוגה ובשעה 07:30 יצאו דיוויזיות החי"ר להתקפה.
נסיונות ההתקדמות מצאו את התורכים ערוכים ומוכנים לקבל את פני ההתקפה, פריצות מוגבלות הושגו אמנם פה ושם, אך מכונות הירייה התורכיות ומכות נגד מהירות, קטלו באיבו כל נסיון בריטי רציני להרים את הראש ובמשך יום שלם נבלמו לאורך כל הקו הנסיונות הבריטיים להשיג הישגים משמעותיים.
לנוכח ההתנגדות התורכית העיקשת, לא הועילו "מפלצות הפלדה" (טנקים מהדגם שכונה "ביג וילי") שהובאו מאירופה והופעלו בקצב בלתי סדיר ובדרך לקויה ולא אמצעי המלחמה האחרים והקורפוס המדברי הרכוב לא נוצל לפעולות התקפיות. האבידות הכבדות ובלימת ההתקדמות הביאו לפקודת נסיגה בשעות אחר-הצהרים.
למרות גילויי הגבורה של מפקדים זוטרים ושל חיילים, חוסר מעוף בתכנון, שאננות יתר בקרב המפקדים הבכירים ושורה של ליקויים אופרטיביים הביאו לכשלון הצורב והוחלט על נסיגה ועל התבססות בין ואדי עזה ובין הקו התורכי.
בזאת נפתחה תקופה ממושכת של המתנה והתארגנות מחדש לאחר התקדמות ממושכת ורצופה במשך כשנה, מאז פתח "חיל המשלוח המצרי" במסעו אל מעבר לתעלת סואץ.
אבידות הבריטים בקרב היו מעל 2,000 הרוגים ומעל 4,000 פצועים, אבידות התורכים היו 400 הרוגים ו-1,600 פצועים. החללים הבריטים במערכת עזה טמונים בבתי-העלמין הצבאיים בעזה ובדיר אל-בלח.
יום לאחר תום הקרב הוחזר הגנרל דובל לאנגליה. כעבור מספר שבועות הוחלף גם הגנרל מאריי, המפקד הכללי של חיל המשלוח, בגנרל אלנבי, שהיה קצין מצטיין בחזית צרפת ובעל נסיון רב בפיקוד על יחידות פרשים במלחמת הבורים בדרום-אפריקה (1899-1902), בפיקוד על קורפוס הפרשים בחזית המערבית (צרפת ובלגיה) ובפיקוד על הארמיה ה-3 שם.
השארת תגובה