שני חברים, פסל וסמל

סיפורו של פארק החייל האוסטרלי בבאר-שבע

 מי היו ריצ'ארד פראט  ודיגֶר ג'יימס, שבהשראתם נהגה והוקם הפארק ומה הסיפור שמאחורי פסל הפרש האוסטרלי, המרשים בעיצובו ובעוצמתו, שבמרכז הפארק? זהו סיפור המגלם במקשה אחת חברוּת ארוכת שנים, אהבת ישראל וכבוד למורשת הקרב האוסטרלית המפוארת בבאר-שבע.

ריצ'ארד פראט נולד בדנציג שבפולין בשנת 1934, בגיל 4 היגר עם הוריו לאוסטרליה והתיישב  בעיירה שפרדטון, שבמדינת ויקטוריה. בבגרותו הוא למד מנהל עסקים באוניברסיטת מלבורן, עבד בעסק המשפחתי שהקים אביו לאריזות קרטון, ובמקביל היה גם שחקן פוטבול אוסטרלי מצטיין. הוא השתלם בלונדון ובניו-יורק, וב-1969 ירש מאביו את העסק, שהפך בינתיים לחברה גדולה בשם Visy, שהעסיקה אז כ-100 עובדים, עם מחזור כספי של 5 מיליון דולר אוסטרלי.

בניהולו התרחב העסק משני מפעלים במלבורן ל-110 מפעלים ברחבי אוסטרליה, ארצות הברית , ניו-זילנד ופאפואה-ניו גינאה, ומועסקים בהם כ-10,000 עובדים. במשך השנים התמחתה החברה גם בתעשיית מחזוּר נייר, ובשנות ה-90 אף פתחה סניף בניו-יורק. ב-2003 הוא זכה בפרס וודרו וילסון היוקרתי על תרומתו לרווחת קהילות ברחבי העולם, ביניהן גם בישראל. ואכן, הוא היה פעיל מאוד בחיים הציבוריים, ובין השאר היה נשיא המכללה הטכנולוגית, מכון המחקר לבריאות הנפש, המרכז לאומנויות, וגם נשיא קבוצת הכדורגל בה שיחק בצעירותו. כולם  במדינת ויקטוריה.

הוא הקים את 'קרן פראט'  שתרמה לגופים נוספים ברחבי העולם מיליוני דולרים וב-1998 הוא זכה בתואר 'איש החזון הסביבתי של השנה' באוסטרליה, ואף תרם למערכת הפוליטית במדינה זו.

דיגר ו.ב. ג'יימס נולד ב-1930 (דיגר digger הוא כינוי לחיילים האוסטרלים בגליפולי, שחלק גדול מזמנם עבר בחפירות ובהתחפרות. השם הזה ניתן לו עוד בילדותו על ידי אביו). הוא גדל במשפחה ממוצא אירי בעיירה שפרטון. במקום הייתה לאביו חוות מטעים בשכנות לביתו של ריצ'ארד פראט, ונוצרה ביניהם חברות, על אף שדיגר היה מבוגר ממנו ב-4 שנים. הוא שימש בשנים הראשונות מעין 'אח גדול' לחברו, שדיבר יידיש ופולנית בלבד. הוא לימד אותו אנגלית, ליווה אותו לבית ספר, לימד אותו לשחות, ושניהם אף עבדו יחד תקופה מסוימת במטעי המשפחה.

דיגר לא סיים את לימודיו בתיכון, ונרשם לפנימייה הצבאית, בעקבות אחיו, שהיה טייס קרב במלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה, וממנה לא חזר. את החֵסֵר בתיכון הוא גרר גם לפנימייה, אותה סיים ב-1951, רק בדרגת ממלא מקום קצין. כעבור שנה הוא קיבל את דרגת הקצונה, ונשלח כמפקד מחלקה למלחמת קוריאה.

באחד הפטרולים של מחלקתו, הוא עלה על מוקש נעל ורגלו נקטעה מתחת לברך. לאחר חודשים רבים של שיקום והחלמה, הוא חזר לשירות כקצין שלישות ברגימנט הפרשים הקלים בהאנטר ריבר בניו-סאות ויילס, שם עשה את ההיכרות עם מורשת הקרב של הפרשים הקלים (היכרות שהביאה כעבור שנים למינויו כפטרון האגודה). לא עבר זמן רב וב-1957 הוא החליט לשנות כיוון, ונרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת סידני. ב-1963 סיים את לימודיו, והוסמך כרופא. ב-1968 הוא חזר לצבא ונשלח לוייטנאם כרופא צבאי עם כוח המשימה האוסטרלי, שם טיפל בפצועים קטועי גפיים, בשמשו דוגמה אישית של שיקום והחלמה. "זה לא סוף העולם", הוא עודד את חייליו הפצועים, כשהוא חושף בפניהם את תותב רגלו: "לשחק כדורגל איני יכול עוד, אך אני רוקד, משחק טניס ועושה דברים רבים. אם אני יכול גם אתם תוכלו".

הוא עלה בסולם הדרגות, וב-1982 מונה לקצין רפואה ראשי בצבא האוסטרלי. במקביל הוא עבד כרופא בבית חולים, עד שהשתחרר מהצבא ב-1986. תקופה מסוימת הוא ניהל את עסקי חברו ריצ'ארד פראט במדינת קווינסלנד, וכמוהו גם הוא היה פעיל  בחיים הציבוריים: בין השאר היה נשיא איגוד הווטרנים האוסטרלי  (RSL), בו פעל רבות להנצחת חללי מלחמות קוריאה וויאטנאם, הוא עסק בפעולה הומניטרית בביאפרה שבניגריה, פעל להגשת סיוע רפואי לאבוריג'ינים בצפון אוסטרליה, ובנזקי סופת ציקלון בדארווין.

הפסל והסמל

מתחם ההנצחה בפארק כולל שלטים על סיפור הקרב על באר-שבע בשלוש שפות (בעברית, אנגלית וערבית), רחבת טקסים לכנסים ציבוריים, ואת גולת הכותרת במתחם: פסל הפרש האוסטרלי.

זהו פסל ברונזה פיגורטיבי שעוצב בידי הפסל האוסטרלי פיטר קורלט. מיוחד בפסל היא הדינמיות הפורצת מדמות הפרש והסוס כאחד. למראה הפסל חש הצופה את מלוא העוצמה וסערת הנפש של הרוכב, ואת תזזיתיות הדהרה של הסוס. הפָּסָל השכיל לבטא בנאמנות את הפרש והסוס המסתערים ב-'charge' (ההסתערות רכובה לעבר חפירות התורכים), ועיצב אותם כאוביקט אומנותי לפרטי פרטים: הסוס, נחיריו פתוחים לריח המים, שריריו וורידיו בולטים ממאמץ ועיניו מוגדלות מאימה. הוא רתום וחבוש באוכף,  שעל גבו מרדעת ציודו האישי של הרוכב, ולצדו מיכל המים, ושק תבואה לסוס. לרוכב, תג  יחידה הכחול-שחור של הרגימנט ה-4 על שרוולו,  כובע ה-Slouch Hat  האוסטרלי רחב השוליים על ראשו, עטור נוצות אֶמיו (עוף יבשה גדול שיודע ללכת רק קדימה) עם סמל ה'שמש העולה' של ה'כוח האימפריאלי האוסטרלי' (AIF). הרוכב רכון לפנים מאחורי ראש הסוס, עם כידון מונף בימינו לעבר האויב. הרובה תלוי על גבו, מוכן לפעולה רגלית (כמנהג חיל הרגלים הרכוב), ובשמאלו מושכות הסוס.

הפסל ניצב על כָּן בנוי משני משולשים המונחים זה על גבי זה, ויוצרים יחד מגן דוד: המשולש העליון הוא כן הפסל, והמשולש תחתון הוא בריכת מים, המסמלת את בארות המים של באר שבע (שהיו גורם קריטי בקרב הזה).

תווי פניו המאורכות של הרוכב עוצבו, על פי בקשתה של ג'יין פראט, רעייתו של ריצ'ארד, לפי קלסתר פניו של ידיד נעוריו של בעלה, דיגר ג'יימס. הדבר משלים את סמליות הקשר בין האיש והמקום: האיש, הלוחם דיגר ג'יימס, הנכה הקשיש וגיבור המלחמה, והמקום, הפארק שמיועד לקשישים ולנכים, וגם להנצחת גיבורי קרב באר-שבע.

אך מעבר לכל אלה, ובנוסף לחברות ארוכת השנים בין שני האנשים  מבטא הפסל גם את הקשר בין שני העמים ושתי המדינות – אוסטרליה וישראל, וזאת באתר בו נחלו הפרשים האוסטרלים את ניצחונם הגדול, בעיר באר-שבע שבמדינת ישראל.

ספק אם יש דרך ראויה יותר להביע פילנטרופיות, פטריוטיות, חברות ונדיבות.

ריצ'ארד פראט נפטר בה' באייר, ערב יום העצמאות 2009, בדיוק שנה לאחר חנוכת הפארק שתרם בבאר שבע, ויום העצמאות נקבע כיום השנה להנצחתו. דיגר ג'יימס הלך לעולמו מספר שנים לאחר מכן.