חראם וגבעת הפרפרים – מאי 1918

פעמים רבות אני נשאל לסיבות העניין שלי בתקופת מלחמת העולם הראשונה בחזית הארץ-ישראלית. אחת הסיבות שאני מציין היא העובדה כי מלחמה זו נגעה כמעט בכל מקום ברחבי-הארץ ובמקומות רבים אנו מוצאים את שרידיה עד היום. המאמר לפניכם מדגים זאת היטב – ספק אם למי מתושבי השכונות החדשות שהוקמו ומוקמות במזרחה של ראש העין יש מושג על הקרבות ושאר האירועים הצבאיים שאירעו לפני 105 שנים במקום מגוריהם היום.

מג'דל יבא (היום הגן הלאומי מגדל צדק) נתפס על-ידי כוחות דיביזיה 54 (מזרח אנגליה) ב-12 במרץ 1918, כחלק מהאירועים אשר כונו לימים 'קרבות תל אסור'. המפה להלן הוכנה מספר חודשים לאחר מכן, אולם קו-החזית של ה-EEF (הצבא הרב-לאומי בפיקודו של הגנרל אלנבי) לא השתנה בגזרה זו מאז קרבות מרץ. לצורך התמצאות, כללתי את ראס אל-עין (מבצר אנטיפטריס – הגן הלאומי תל אפק) בשליש העליון של המפה משמאל. משם התפתל הקו החדש דרום-מזרחה ומזרחה אל מצפון למג'דל יבא ומשם הלאה אל עבר דרום-מערב השומרון.

הקו העות'מאני ניצב על הגבעות שמדרום לכפר-קאסם של אותם ימים ונמשך משם צפון-מערבה אל עבר ג'לג'וליה. במפה ניתן לראות חלק מקו העמדות העות'מאניות (מסומנות כנקודות אדומות וקוים). בין הקו העות'מאני לבין קו ה-EEF השתרע שטח-הפקר רחב למדי, בו פעלו, בעיקר בלילות, כוחות שני הצדדים. במהלך השבועות שלאחר ההשתלטות על מג'דל יבא הוקמו ביצורי קו-החזית החדש, ביצורים אשר מיקומם נבחר בקפידה יתרה. כאמור, הדיביזיה הבריטית שפעלה בגזרה זו הייתה דיביזיה 54 (מזרח אנגליה), אשר נותרה במרחב זה (למעט תקופה קצרה בת מספר שבועות) עד לסוף המלחמה וחייליה הם שהקימו את קו-הביצורים, כמובן, בהנחיית אנשי-ההנדסה.

ביצורי קו-החזית

קו-החזית הבריטי בגזרה זו כלל שני מערכי-הגנה. הראשון כלל סדרה של מתחמים מבוצרים קטנים, אשר יכלו במקרה הצורך לסייע ולתמוך זה בזה באש צולבת מהאגפים. לפני מתחמים אלו נפרס קו-עמדות קדומני. מאחור הוכן מערך של נקודות חזקות אשר תוכננו לשמש כנקודות-התכנסות וצירי-תנועה להתקפות-נגד, במקרה שהאויב יצליח להשתלט על אחד המתחמים שמלפנים. המערך השני היה דומה לראשון, מערוץ וואדי בלוט (נחל שילה) ודרומה. לגבי אופי הביצורים – חפירות במקום בו ניתן היה לחופרן, אולם היות ורוב פני-השטח היו סלעיים, מרבית הביצורים היו 'סנגרים', עמדות-אבן בנויות.

מרכז הגזרה בה החזיקה דיביזיה 54 השתרעה ממערב לחורבת תוכים, דרך 'רכס חארם' (Haram Ridge), לפני מג'דל יבא ועד לדרך מג'דל יבא – כפר חטא (Kefar Hatta. הדרך של אותם ימים מקבילה לתוואי העכשווי: כביש 444 – מחלף ראש העין דרום – רח' יהודה הלוי). החל מאמצע אפריל החזיקה בגזרה זו בריגאדה 161. ייחודה של בריגאדה (חטיבה)  זו היה בכך שכל ארבעת הבטליונים (גדודים) שלה הגיעו מאזור אחד – מחוז אסקס. תופעה ייחודית זו (בדרך כלל בריגאדה הורכבה מבטליונים מאזורים שונים) נתנה לבריגאדה את כינוייה המוצדק, 'בריגאדת אסקס'. ארבעת בטליונים אלו היוו חלק מ-'הכוח הטריטוריאלי', גדודי-מתנדבים שנועדו במקור להגנת המולדת (הטריטוריה), אך בתחילת המלחמה התנדבו רובם לשירות מעבר לים. שנים לאחר המלחמה, ב-1932,  יצא לאור ספר שהוקדש ברובו ל-'בריגאדת הרגלים הטריטוריאלית' (היא בריגאדה 161) ומספר את סיפורם של ארבעת הבטליונים – 1/4, 1/5, 1/6 ו-1/7 וכן פרק העוסק בבטליון מתנדבים נוסף – 1/8 (שלא היווה חלק מבריגאדה 161 ולא שירת בארץ-ישראל). ספר בריגאדה היא תופעה ייחודית בפני עצמה, שכן מרבית ספרי היחידות הן ברמת דיביזיה, רג'ימנט (מחוז גיוס) או גדוד (בטליון רגלים או רג'ימנט פרשים). הספר יצא לאור כחלק מסדרת ספרים של רג'ימנט אסקס, ממנו השתתפו במלחמת העולם 30 בטליונים שונים, מרביתם בחזית המערבית בצרפת. עוד קודם לכן, ב-1921, ראה אור ספר בטליון 1/5 אסקס ועוד נשוב ונעסוק בו בהמשך.   

הגזרה בה החזיקה בריגאדה 161 הייתה מחולקת לשלוש גזרות-משנה, כשכל אחת הוחזקה על-ידי בטליון. הבטליון הרביעי שימש כעתודה ניידת ובטליון של בריגאדה אחרת שימש כעתודה חטיבתית. כל גזרת-משנה אורגנה לשני אזורים פלוגתיים, מימין ומשמאל. כפי שצוין לעיל, הקו-הקדמי כלל מספר מתחמים מבוצרים קטנים כשכל מתחם הוחזק על-ידי מחלקה. התכנון היה כך שבכל גזרת-משנה לא יהיו יותר משתי פלוגות בקו-הקדמי, כאשר שתי הפלוגות האחרות זמינות לתגבורות ולאיוש 'הנקודות החזקות' שהוזכרו לעיל. מטרת הנוכחות בעמדות הקדמיות הייתה שהשטח בין העמדות יכוסה במקרה הצורך באש צולבת מימין ומשמאל. ההוראות היו כי במקרה של התקפת-אויב על המתחמים המבוצרים, יש להחזיק מעמד בכל מחיר. במקרה שהתורכים יצליחו בכל-זאת להשתלט על אחד המתחמים, יש לערוך התקפת-נגד מיידית, באחריות המפקד במקום. במקרה שהאויב יחדור בין העמדות והחיילים ימשיכו להחזיק בעמדות שבקו (על-פי הפקודות), היוזמה לעריכת התקפת-הנגד תעבור אל העתודות של גזרת-המשנה. במקרה שמהלך זה ייכשל, על העתודות של גזרת-המשנה לבלום את ההתקדמות העוינת בעת שתערכנה הכנות נוספות על-ידי העתודות האחרות של גזרת-המשנה, העתודה הניידת או בטליון העתודה של הבריגאדה.

היחידות בקו-הקדמי הוזהרו כי האויב ינסה לבצע פשיטות אקראיות כדי לזהות מטרות ולגרום לאבדות. ההגנה הטובה ביותר נגד פשיטות אלו הייתה על-ידי "פטרולים הגנתיים, הצבת מכשולים מתאימים ודריכות מתמדת".

אנשי אסקס במג'דל יבא

ב-2 במאי החליף בטליון 1/5 אסקס את בטליון 1/7 אסקס בקו הקדמי, לפני מג'דל יבא. גזרת-משנה זו הייתה מדרום וסמוך לאזור עליו הוקמו לימים השכונות מצפה אפק, פסגת טל וחתני פרס נובל. תחילה החזיקו פלוגות D ו-A בשני מתחמים קטנים בקו עצמו, בעוד פלוגות B ו-C שימשו כעתודה וכן איישו שלושה מתחמים של הקו השני. מפקדת הבטליון התמקמה בכבשן סיד נטוש, מאחורי מג'דל יבא.

בחודשים אפריל ומאי נאלץ הגנרל אלנבי לשלוח כוחות בריטים רבים לצרפת, לנוכח 'מתקפת האביב' הגרמנית. אמנם נשלחו כוחות חליפיים אל ה-EEF (בעיקר כוחות הודים), אולם אלו הגיעו והשתלבו רק בהדרגה. התורכים היו מודעים לשינויים אלו בצד שמנגד והפעילות שלהם בשטח ההפקר הפכה נועזת ונחושה יותר ויותר. החזקת הקו-הקדמי הפכה לקשה במיוחד וכל הכוחות נדרשו לגלות דריכות גבוהה.  

שתי נקודות בגבעות אזור ההפקר – 'רכס חארם' (Haram Ridge) ו-'הבלוב' (הבועה – The Blob) – היו מושא תשומת-לב מיוחדת של שני הצדדים. שתי הגבעות היו סמוכות לקו-הקדמי הבריטי, אך מצפון לו, בתוך שטח ההפקר. הבריטים החליטו לאייש גבעות אלו באופן קבוע, כמעין עמדות-חוץ, אשר חוברו בקווי-טלפון אל מפקדת הבטליון. העמדות אוישו במהלך היום בדלילות, כעמדות-תצפית, ובמהלך הלילה על-ידי 'פטרול-נייח' (כוח-משמר קטן). המונח 'פטרול' מחייב הסבר קצר: בטרמינולוגיה של תקופת מלחמת העולם, המונח 'פטרול' שימש לתיאור מגוון פעילויות של כוח צבאי, בדרך-כלל קטן. כך אנו מוצאים פטרול-סיור, פטרול-הגנתי, פטרול-התקפי, פטרול-נייח וכד'. בכל הקשור לצד התורכי – 'רכס חארם' ו-'הבלוב' היוו יעדי-פשיטה אטרקטיביים, הן למטרות איסוף מידע על השינויים בגזרה זו בצד הבריטי וכן כדי לפגוע בהם ככל שניתן, פיזית ומורלית.

כאן נתמקד מעט במפקד בטליון 1/5 אסקס, לוטננט-קולונל  תום גיבונס, בעל אות השירות המצוין (D.S.O.) והעיטור הטריטוריאלי (T.D.).  זמן-מה לאחר המלחמה, ב-1921,  יצא לאור ספרו של גיבונס 'עם ה-1/5 אסקס במזרח'. ספר זה, היחיד שפרסם גיבונס, מהווה מקור מרתק וגדוש פרטים על לחימת הבטליון בגליפולי, מצרים ובעיקר – ארץ-ישראל. גיבונס התייחס רבות להיסטוריה של הארץ ובעיקר – למקומות בהם חנה או עבר, ובמבוא לספר אף פירט את רשימת המקורות ההיסטוריים ששימשו אותו. בין השורות מבצבצת דמותו של מפקד דעתן, סייפא וספרא, שלא היסס לבקר החלטות שלא נראו בעיניו, אם כי בדרך בריטית מעודנת…

וכך כתב גיבונס על מג'דל יבא:

"תושבי מג'דל יבא כמובן לא נכחו, אולם הפשפשים היו רבים – ואלימים. הן יצאו מהבתים באלפיהם לפגוש בך כאשר התקרבת, מדלגים מעל האבנים תוך נפנוף זנבותיהם (מטאפורית) מתוך ציפייה לדמו של המבקר. כתוצאה מכך, לא חקרתי את המקום בצורה יסודית כפי שהייתי רוצה.

בית השייח' נשען אל הקיר של מבנה כנסייה ישן ששימש עתה כאורווה. על המשקוף של אחד הפתחים הצדדיים היה כתובת יוונית של סנט קריקוס, יהא אשר יהיה אותו קדוש. מהמבנה יש נוף נפלא של המישור. אני סבור שמועט הספק בכך שכאן ניצב 'מגדל אפק' אשר נזכר בתיאורו של יוספוס בדבר הפלישה של קסטיוס גאלוס, הגנרל הרומי. ההיסטוריון מתאר לנו כיצד קסטיוס, אשר צעד מקיסריה, הגיע לאנטיפטריס, ושלח קבוצה כדי לגרש את היהודים ממגדל אפק זה, לפני שהמשיך בדרכו ללוד.

'מג'דל' פירושו מגדל. הגבעה עליה ניצב הכפר שולט על כל המישור שבין אנטיפטריס ללוד וקסטיוס היה מתקשה להתקדם ללא השתלטות על מג'דל יבא. זיהוי זה, של מג'דל יבא עם אפק מתיישב עם רשימות תחותמס, אשר כוללות מקום בשם 'אפוקן' באזור זה, ולכל הפחות הופך את זה לאפשרי כי זוהי 'אפק', אליה כינסו הפלישתים את כוחותיהם לפני שתקפו את הישראלים (שמואל א', ד', 1). הפלישתים, יש לזכור, בקרב שניטש לאחר-מכן בשילה (הנה טעות של גיבונס), לכדו את ארון-הקודש ולקחו אותו לאשדוד (עכשיו איסדוד) ולאחר מכן לדגון (בית דג'ן) עם התוצאה שאנו מכירים".

פטרולים ופשיטות במזרח ראש-העין

כאמור, ב-2 במאי התייצב בטליון 1/5 אסקס בקו-הקדמי, בגזרת-המשנה שלפני מג'דל יבא, ושהה בקו כשלושה שבועות. הבטליון ניהל שגרה אשר כללה פעילות ערה של פטרולים ליליים על-ידי הפלוגות בקו הקדמי ופעולות שונות של הפלוגות שבעתודה, בעיקר סלילת דרכים. בטליון 1/7 אסקס הפך לעתודה הניידת של הבריגאדה וחנה ב-'וואדי הגבול', יובל של וואדי בלוט, מדרום-מזרח למג'דל יבא (Boundary Wadi – ראו במפה להלן). פלוגה C נעה מעט דרומה והחליפה פלוגת סופולק באל-מוזיירה (אלעד), מקום בו מקדש רומי עורר עניין רב (הגן הלאומי מאוזוליאום מזור). "השבוע בו שהתה הפלוגה במוזיירה היה אחד הטובים שהיה לנו אי-פעם. היה זה מחנה קטן ונהדר והאנשים נהנו מהשינוי" – כדורי-רגל הגיעו מקהיר, אורגן טורניר ויסט כשהפרס למנצח היה בקבוק בירה ועוד. אחד הקצינים סיפר על ארוחה בה התארח שכללה מרק ומיונז-לובסטר (!) אשר נעשה מלובסטרים מקופסת-שימורים ורוטב מחלב משומר.    

אולם בקו-הקדמי הדברים היו שונים בתכלית וחודש מאי היה גדוש בהתכתשויות עם התורכים. גיבונס, מפקד בטליון 1/5 אסקס, כתב כך:

"הביצורים כללו מוצבים קטנים אשר תמכו זה בזה ותוכננו להגנה ניידת, כששתי פלוגות נמצאות בעתודה. מפקדת הבטליון התמקמה בכבשן סיד נטוש, על גדת וואדי, ממש מאחורי הכפר, אשר ניצב על גבעה סלעית גבוהה. הכפר עצמו לא היה מאויש, למעט עמדות תצפית על המדרון הקדמי של הגבעה. השטח היה קשה במיוחד והציב אתגר של ממש בהצבת המוצבים והעמדות ובמקרה ספציפי אחד – עליו יורחב בהמשך – מוקמה אחת העמדות, לדעתי, במקום גרוע. אולם הקו נבחר בקפידה והיה צורך להיצמד למה שנבחר ולהשתמש בו בצורה מיטבית. האויב הפגיז את מג'דל יבא לעיתים די תכופות ויצר אבק רב במצודה נכבדת זו, אולם אזורי הפלוגות היו מוסווים כהלכה והביצורים אוישו בדלילות במהלך היום, כך שמספר הנפגעים היה נמוך".

בשעות הערב של ה-13 במאי ביקר גיבונס באחד המוצבים הקטנים של הקו, על הגבעה שמשמאל לכפר, כאשר האויב פתח בהרעשה ארטילרית כבדה על כל עמדות הקו-הקדמי. כמו-כן נפתחה אש ארטילרית על הוואדי בקרבת מפקדת הבטליון, תוך שימוש בתותחי 5.9 (150 מ"מ). עד-מהרה נפתחה גם אש רובים כבדה מהחזית והיה ברור כי פשיטה תורכית ממשמשת ובאה. גיבונס זחל לאחור ובהגיעו חזרה אל המפקדה נודע לו באמצעות הטלפון כי עמדה CII מותקפת בעוצמה רבה. עמדה זו הוצבה במקום גרוע, בהיותה על המדרון האחורי של הגבעה, עם שטח-מת לפניה למרחק של כ-50 יארד. עמדת מקלע הלואיס נמצאה לפני החלק העיקרי של המתחם המבוצר, כדי לשלוט על השטח-המת. האויב זחל אל אגף עמדת-המקלע עד לטווח זריקת רימונים בעוד שהמקלע ירה אל החזית. המקלע והמש"ק, קורפורל קול, יצאו מכלל פעולה וכן נפצעו שני חיילים נוספים מהצוות. מפקד הפלטון (מחלקה), לוקאס, נפצע אף-הוא בניסיון להגיע אל העמדה הקדמית. מרגמות הסטוקס הבריטיות (3 אינץ') ירו ביעילות את הפצצות שלהם אל האזור בו התקדמו התוקפים ואש האויב דעכה עד-מהרה. גם מפקדת הבטליון קיבלה תשומת-לב מרובה של אש הארטילריה של האויב במהלך האירוע – טוראי ווילדון נהרג והרב-סמל הגדודי, ריד, נפצע פצעי-מוות בראשו. לאחר האירוע התגלה כי הקורפורל הפצוע ומקלע הלואיס נעלמו. הקורפורל התאושש בשבי התורכי וחזר בסופו של דבר למולדת בשלום, לאחר המלחמה. בנוסף לאלו שנזכרו, קצין ו-12 בעלי דרגות אחרות נפצעו במהלך האירוע.

התכתשות נוספת אירעה במהלך ליל ה-19-20 במאי. פטרול-נייח שכלל מש"ק ושישה חיילים נהדף מ-'רכס חארם' (סביבת הכיכר בצומת רחוב הרב שלום שבזי ורחוב נלי זקס, בדרום שכונת חתני פרס נובל), אחת מאותן עמדות-חוץ שבתחום שטח-ההפקר, בסמוך לקו-העיקרי. החיילים סיפרו שהם הותקפו משלושה עברים ולנוכח יחסי-הכוחות שבו לאחור. גיבונס לא הסכים לכך ושלח אותם חזרה, בתוספת שישה רובאים, כדי לשוב וליצור מגע עם האויב, אשר הם לא היו אמורים לאבד את המגע אתו מלכתחילה. נמצא שהאויב לא נשאר במקום והשאיר עקבות שהעידו על כך שהם בחנו את עמדת התצפית הקטנה ועזבו בחיפזון, ללא פגיעה בחוט הטלפון, אותו כנראה לא גילו.

בקטע מוגדל זה של המפה ניתן לראות היטב את 'רכס חארם' ואת 'הבלוב', בתוך שטח ההפקר אך סמוך לקו–החזית, מצפון–מזרח למג'דל יבא. מצפון לכפר בולט קבר השייח' ומדרום לכפר נראה היטב כבשן הסיד בו התמקמה המפקדה. בפינה הימנית התחתונה, מדרום–מזרח למג'דל יבא, נראה 'וואדי הגבול', בו התמקם בטליון 1/7 אסקס ששימש כעתודה ניידת.

על מפה מודרנית זו סומנו זיהויים אפשריים של 'רכס חארם' ו-'הבלוב'. המפה מתייחסת לרבע העליון הימני של המפה שלמעלה. לצורך ההשוואה בין המפות סומנו גם המצודה וקבר השייח' שבתחום הגן הלאומי מגדל אפק.

גיבונס זיהה נכונה כי גבעת 'הבלוב' הוא המקום הנכון ביותר לבלימת פשיטות תורכיות נוספות. מדובר בחלק הגבוה של החלק הדרומי של 'גבעת הפרפרים' של היום, פרויקט טבע עירוני בראש העין, סמוך לגן הלאומי מגדל אפק. גיבונס כתב: "במהלך הלילות הבאים הצבתי פטרולים-לוחמים חזקים על 'הבלוב', מייד לפני הקו שלנו, כדי לבלום או להציק לפשיטות נוספות שהאויב עלול היה לשלוח".

בליל ה-21 במאי פשטו התורכים שוב אל עבר עמדה CII (שכזכור, כבר הותקפה ב-13 במאי). על-פי עדויות שבויים, הכוח התורכי מנה קרוב ל-200 איש. כפי שצפה גיבונס, 'הבלוב' אכן ניצב בדרכם של חלק מהפושטים, ולפיכך האירוע התנהל בו-זמנית בשני אתרים סמוכים – על גבעת 'הבלוב' וסביב עמדה CII.

הפטרול שנשלח על-ידי גיבונס אל 'הבלוב' היה בגודל של פלטון (מחלקה) בן 32 לוחמים, בפיקודו של סגן-משנה עדן (Second Lieutenant Arthur George Eden). בעת שעדן פרס את אנשיו על הגבעה החל מגע-אש עם כוח-הפשיטה העיקרי. תשעה מאנשיו נותקו ומצאו עצמם תחת אש משני הצדדים – אש של האויב שלפניהם ואש מעמדה CII, אשר הותקפה באותה עת אף היא. התשעה הצליחו לנתק מגע ושבו אל הקו הבריטי העיקרי. עם יתרת 23 האנשים המשיך עדן בלחימה והצליח למוטט את הארגון והסדר של התקפת-האויב. כאשר התחמושת אזלה, נראה עדן לאחרונה כשנתן פקודה להסתער על חלק מקבוצת-הפשיטה, אשר ניסתה לאגפם. הקבוצה התורכית נסוגה אל החשיכה והפטרול שב לשלוט בגבעה, כאשר קרוב למחצית הכוח היו פצועים. עדן עצמו לא נראה שוב. גיבונס כתב עליו כך: "הפעולות שלו היו מעבר לכל שבח. הוא ניצב בפני מצב קשה והפגין אומץ ויוזמה בדרגה גבוהה. עם מותו איבד הבטליון קצין נועז ומסור".

במקביל, הכוח בעמדה CII הפגין הגנה מעוררת-השראה. לא ניתן היה לספק להם סיוע ארטילרי, מחשש של פגיעה בפטרול של עדן, שהיה סמוך אליהם, מלפנים. רב-הסמל הפלוגתי, ג'יימס, מפלוגה C, היה מפקד העמדה בזמן ההתקפה והיה זה בעיקר בזכות הדוגמה אותה הציב, תוך התעלמות מסכנה אישית, שהאויב נהדף, כאשר רק שניים מהם הגיעו עד גדר-התיל של העמדה. העמדה הישנה של מקלע הלואיס הוגדלה כך שהיא כללה גם שישה רובאים, תחת פיקודו של קורפורל דרורי. מש"ק זה הפגין קור-רוח ואומץ כאשר הציב את אנשיו בין הסלעים והכשיל ניסיון של האויב לאגף אותם.

האויב החל לשוב אל קוויו ובשלב זה נכנסו התותחנים לפעולה ופגעו בנסוגים, אשר נראו עם אור-ראשון נושאים את הנפגעים על אלונקות. קבוצות-חיפוש נכשלו במאמציהם למצוא זכר לעדן. שבויים סיפרו שהאויב שילם מחיר יקר על קצין שנלקח לאחור, חי או מת, וכי יש ספק באם הצליחו בכך. התקווה כי עדן נשבה התבדתה. קורפורל קוטס, מש"ק מבטיח ועליז, אשר שירת עם הבטליון מאז העזיבה של אנגליה, נהרג אף הוא. מספר הפצועים היה 15.

על פעולותיהם בליל ה-21 במאי 1918 זכה רב-סמל פלוגתי ג'יימס בעיטור אות השירות המצוין, ה-D.C.M., והקורפורלים דרורי (CII) ודאן (הפטרול) זכו בצלב הצבאי, ה-M.M.. מפקדת הקורפוס ה-XXI שלחה למחרת את המברק הבא: "מפקד הקורפוס מבקש לברך את T.G. (כינוי של 1/5 אסקס) על פעילות הפטרול מעוררת-ההשראה אמש. הוא מצטער צער רב על אובדן מפקד-הפטרול הנועז". מפקד הבריגאדה הצטרף לדברים.  

האויב לא ניסה שוב לתקוף את מג'דל יבא. ב-23 בחודש, לאחר שלושה שבועות בקו, הוחלף בטליון 1/5 אסקס על-ידי בטליון 1/5 נורפולק ועבר אל הפרדסים של מלאבס. הקרב האחרון הגדול של מלחמת העולם הראשונה באזור זה התרחש מספר חודשים מאוחר יותר, בספטמבר, עת ימוטט ה-EEF את הקו העות'מאני לרוחב השרון, ובכלל זה הדיביזיה ה-54, אשר הבקיעה מאזור מג'דל יבא, דרך אזור ראש העין של היום, אל עבר כפר-קאסם ומעבר לו.

פרידה מהלוחמים והרהורים על העתיד

חיילים אשר נהרגו בשדות הקרב (K.I.A. – Killed In Action) נקברו בדרך-כלל במרוכז, אי-שם בגזרת הפעילות. אלו אשר פונו לאחור ונפטרו בבתי-החולים (D.O.W. – Died Of Wounds) נקברו בחלקות קבורה סמוכה לבית-החולים הצבאי. מאוחר יותר, אחדים מבתי-הקברות של בתי-החולים הצבאיים הפכו לבתי-קברות מרכזיים (בישראל – באר-שבע, הר הצופים בירושלים, רמלה וחיפה) ואליהם הועברו גופות החיילים משדות-הקרב.

לא כל גופות הקבורים בשדות-הקרב אותרו ולזכר אלו שמקום קבורתם לא נמצא (לרבות הנעדרים) הוקם בהר הצופים בירושלים קיר-זיכרון, עליו חקוקים שמות למעלה מ-3,300 חללים שמקום קבורתם לא נודע. סגן-משנה ארתור ג'ורג' עדן מונצח שם, על פנל 32.

רב-הסמל הגדודי הרולד מוריס ריד נפטר מספר ימים לאחר פציעתו, ב-18 במאי, ונקבר בבית הקברות הצבאי של חבר-העמים הבריטי ברמלה, בחלקה AA, קבר 37.

ביקרתי לפני מספר ימים את קבריהם של רב-טוראי אלפרד קוטס וטוראי ג.ס. ווילדון ברמלה. להפתעתי, מצאתי כי חלל נוסף של בריגאדת אסקס, טוראי ג.א. גיבס, טמון ליד ווילדון, וכי הוא נהרג או נפטר באותו תאריך ממש – ה-13 במאי, יום הפשיטה הגדולה הראשונה על עמדה CII. ברישומי ארגון ה-CWGC, הארגון המטפל בבתי הקברות הצבאיים של חבר-העמים הבריטי ברחבי העולם מצוין כי גיבס השתייך לבטליון 1/7 אסקס.

קבריהם של טוראי ווילדון מבטליון 1/5 אסקס ושל טוראי גיבס מבטליון 1/7 אסקס, אשר נהרגו ב-13 במאי 1918

שלושת החללים הללו, אשר נהרגו במאי 1918 בקרבת מג'דל יבא טמונים בחלקה B, קברים 16, 17 ו-19. היות והם סמוכים זה לזה, מדובר ללא-ספק בחללים שנטמנו תחילה בקרבת המקום בו נפלו, כלומר בסביבת מג'דל יבא, והובאו מאוחר יותר למנוחת-עולמים ברמלה. עם זאת, קברו של גיבס מהווה במידת-מה תעלומה – עד-כה לא מצאתי בכתובים מידע על פעילות של בטליון 1/7 אסקס באותו תאריך ולא מצאתי דבר על נסיבות מותו. האם נהרג בהפגזה ארטילרית? האם הבטליון היה מעורב בפעילות מבצעית אחרת באותו יום? בשלב זה אין לכך תשובה.

כמו במקומות רבים אחרים, הפיתוח האורבני המואץ פוגע בבתי-גידול ובשרידים היסטוריים, ובמקרים רבים אין מנוס מכך. אין ספק שמרבית שרידי קווי הביצורים הבריטים והעות'מאנים באזור נהרסו ולא נותר להם זכר. עם זאת, ארכיאולוגים שונים שיתפו אותי בממצאים רבים מתקופת מלחמת העולם אותם מצאו במהלך עבודות באזור ואני מאמין שחלקים מביצורי קו החזית עדיין קיימים מזרחה ממגדל אפק של היום.

ובכל הקשור להנצחת האירועים, שימורה של 'גבעת הפרפרים' (כאמור, גבעת 'הבלוב' בתקופת מלחמת העולם) נותן תקווה כי רשויות ראש העין והפעילים הסביבתיים המקומיים ימצאו דרך לשלב פרק עלום זה בתולדות האזור בגבעה זו. יש מקום לקוות שגם רשות הטבע והגנים תמצא לנכון לשלב רובד היסטורי זה בתכני האתר הנפלא ששוקם במגדל אפק ובאתרים רבים נוספים הנמצאים באחריות הרשות.