הפיכת פרח הפרג לסמל הרשמי של זיכרון לנופלים
מאת: ערן תירוש
בסוף השבוע הסמוך ל-11 בנובמבר התקיימו טקסי-זיכרון בריטים בבתי-הקברות הצבאיים של חבר-העמים הבריטי בהר-הצופים שבירושלים ובחוף כיאט שבחיפה. במהלך טקסים אלו צוין כי בשנה זו, 2021, מלאו 100 שנה להפיכת פרח הפרג כסמל רשמי של זיכרון לנופלים ושל תמיכה והזדהות עם הכוחות המזויינים. הצהרות אלו מהוות עילה מצוינת לבחון את דרכו של הפרג למעמד מכובד זה.
מדי שנה, בין סוף חודש אוקטובר ועד לאחר יום הזיכרון, אנשים רבים בבריטניה, קנדה, דרום-אפריקה, אוסטרליה וניו-זילנד עונדים על דש-בגדם פרח פרג מלאכותי. הדבר בולט במיוחד בצילומים ובראיונות של התקשורת הבריטית, בהם נראים חברי משפחת המלוכה, פוליטיקאים ואח"מים אחרים העונדים את פרג-הזיכרון.
ענידת פרג-הזיכרון נפוץ גם בארצות-הברית, אם כי בהיקף קטן יותר. צרפת אימצה אף-היא פרח זיכרון – הדרדר הכחול (Centaurea Cyanus, Cornflower) ופרח-הזיכרון המלאכותי הצרפתי מכונה 'בלואט דה פרנס' (Bleuet de France).
ראוי לציין כי בעצם, שנת 2021 היא שנת ה-100 לחיבור יחדיו של מספר רכיבים טקסיים, שהפכו למסורות-זיכרון קולקטיביות המשותפות למרבית מדינות חבר-העמים הבריטי. פרג-הזיכרון ושתי דקות דומייה הן מהבולטות במסורות משותפות אלו. עם זאת, חשוב להדגיש כי יש הבדלים בין המדינות השונות לגבי אופי יום-הזיכרון, שמו הרשמי ואפילו לגבי התאריך בו מציינים את היום. כך, למשל, האירוע והמרכזי והייחודי לבריטניה הוא הטקס המתקיים למרגלות אנדרטת הסנוטף בוויטהול שבלונדון. מקום מרכזי ממלאים גם הטקסים לצד 'קבר החייל האלמוני' בבריטניה, צרפת וארצות-הברית, אליהם נוספה לפני כעשרים שנה אנדרטה דומה בקנדה. יום הזיכרון מכונה גם 'יום הפרג' (Poppy Day), שיאו של אירוע התרמה שנתי רחב-היקף בו נאספים תרומות עבור ווטרנים, אלמנות, יתומים וארגוני-צדקה.
בשדות פלנדריה
סיפור הפרג כרוך בפועלם של מספר אישים, ראש וראשון בהם הרופא והמשורר הקנדי, ג'ון מק'קרי (John McCrae). עם תחילת מלחמת העולם התגייס מק'קרי ומונה כקצין רפואה וארטילריה בחטיבת ארטילריה קנדית, אשר הוצבה בקרבת העיר איפר שבמערב פלנדריה, סמוך לגבול בלגיה-צרפת. סביב עיר זו ניטשה סדרת קרבות עקובה מדם במהלך ארבע שנות 'המלחמה הגדולה'. במהלך קרב איפר השני, בתחילת מאי 1915, נהרג סגן אליסון הלמר, חברו של מק'קרי, אשר ערך בעצמו את טקס לווית חברו. הוא שם לב לפרחי הפרג אשר צמחו במהירות סביב קברי חיילים אחרים ושילבם בפואמת-מלחמה אשר כתב למחרת היום – 'בשדות פלנדריה'. מסופר כי לאחר שהקריא לאחדים מרעיו את הפואמה, קימט מק'קריי את הדף עליו כתב לכדור והשליך אותו מעליו בשאט נפש. החברים נטלו את הדף ובהמשך שכנעו אותו להעביר את הפואמה ללונדון.
הפואמה פורסמה לראשונה בדצמבר 1915 על-ידי המגזין פונץ', ללא ציון שמו של מק'קרי, אולם תוך זמן קצר הוא הוכר כמחבר. הפואמה זכתה מיידית לפרסום רב ותורגמה לשפות רבות, כבר במהלך המלחמה וכמובן שאחריה. מק'קרי הפך באחת לדמות מפורסמת ולאייקון קנדי. הפואמה הולחנה לראשונה כבר ב-1918 על-ידי המלחין והמנצח האמריקאי, סגן ג'ון פיליפ סואוסה (John Philip Sousa), אשר נודע בעיקר בהלחנת מארשים צבאיים אמריקאים. ואילו המשורר והזמר היהודי-קנדי ליאונרד כהן ז"ל הקריא את הפואמה 'בשדות פלנדריה' בצורה מרגשת במיוחד: https://www.youtube.com/watch?v=cKoJvHcMLfc.
'בשדות פלנדריה' זכתה למספר תרגומים בעברית. בחרתי לתרגם בעצמי שורות אחדות מתחילת הפואמה ואת הבית האחרון, תוך השתדלות להיצמד למילים ומשמעותם באנגלית ותוך ויתור על חריזה:
"בשדות פלנדריה פרגים פורחים,
בינות הצלבים, טור אחר טור,
מציינים את מקומנו,…
…המשיכו את מאבקנו באויב:
בכוחותינו הכבים, אליכם אנו מוסרים
את הלפיד. שלכם הוא לשאתו בגאון.
אם תמעל באמון, בנו אשר מתנו,
לא ננוח, על-אף שפרגים פורחים
בשדות פלנדריה."
זמן קצר לאחר קרב איפר השני הועבר מק'קרי מחטיבת הארטילריה בה שירת, הועלה לדרגת לוטננט-קולונל (סגן-אלוף) והוטל עליו להקים את בית-החולים הקנדי הכללי מס' 3, עליו פיקד עד מותו בתחילת 1918 מדלקת ריאות וסיבוכיה. טקס הלוויה של מק'קרי היה עתיר סמלים ורב-משתתפים, לרבות מספר רב של בעלי דרגות בכירות. הוא נקבר בחלקה הצבאית של חבר-העמים הבריטי בבית הקברות בעיר וימרו (Wimereux), סמוך לבולון-סור-מר שבצפון צרפת.
זכרו של ג'ון מק'קריי מונצח במקומות רבים: קברו של מק'קריי בבית-העלמין שבוימרו, צרפת; 'מוזיאון בשדות פלנדריה', איפר, בלגיה; מספר אתרים בעיר גואלפ, עיר הולדתו של מק'קריי שבמדינת אונטריו, קנדה – לרבות ביתו, שהפך למוזיאון; באתר ההנצחה של קלאן מק'קריי (Clan Macrae) שבטירת איילין דונן שבסקוטלנד; פסל בגרין איילנד, בבירת קנדה, אוטאווה; הר מק'קריי במדינת קולומביה הבריטית, קנדה; מוסדות חינוכיים שונים ברחבי קנדה ועוד.
אתר זיכרון מיוחד הוקם על-ידי ממשלת קנדה באתר בית-החולים הצבאי בו כתב מק'קריי את 'בשדות פלנדריה', לצד בית-הקברות הצבאי של חבר-העמים הבריטי 'חוות אסקס' הסמוך לאיפר, בלגיה. הממשלה הבלגית קראה למקום 'אתר הזיכרון ג'ון מק'ריי' (John McCrae Memorial Site).
על הפרג
צדק מק'קרי בהבחנתו בדבר הנוכחות הבולטת של הפרגים בשדות הקרב ובקרבת שורות הקברים הטריים. הפרג (Papaver) הוא סוג צמח הכולל כ-120 מינים, מהם 9 מינים הפורחים בארץ-ישראל, כשהנפוץ ביניהם הוא הפרג האגסני (Papaver Umbonatum). פרג-הזיכרון האירופי בו אנו עוסקים הוא פרג-השדות (Papaver Rhoeas), אשר צץ ועולה במספרים גדולים באדמות אשר עברו שינויים והפרעות, דוגמת שטחים נרחבים בזמן מלחמה – חפירת שוחות, הפגזות ארטילריה, הפצצות מהאוויר, תנועת כוחות גדולים, קבורה נרחבת ועוד.
עוד במהלך המלחמה נעשה שימוש בקנדה במילות 'בשדות פלנדריה' לגיוס מתנדבים ולגיוס כספים באמצעות אגרות-חוב, אך הדחיפה הגדולה בדרך להכרה הבינלאומית בפרג-השדות כפרח הזיכרון הגיעה מארצות הברית, באמצעות שתי נשים, האמריקאית מויינה מייקל והצרפתייה אנה גיירה.
מויינה מייקל (Moina Michael), מחנכת אמריקאית, שהתה בגרמניה עם פרוץ המלחמה. היא שבה לארצות-הברית ובהמשך התמנתה לפרופסור באוניברסיטת ג'ורג'יה. עם הצטרפות ארצות-הברית למלחמה, ב-1917, נטלה מייקל חופשה מעבודתה באוניברסיטה והתנדבה לסייע בהכשרת מתנדבות לשירות מעבר לים של ארגון ה-YWCA, איגוד נשים נוצריות צעירות (ארגון מקביל ל-YMCA, ארגון הגברים). ימים ספורים לפני תום המלחמה, במהלך כינוס של הארגון באוניברסיטת קולומביה, נתקלה מייקל לראשונה במילות הפואמה 'בשדות פלנדריה', לצד איור של נשמות חיילים עולות מעלה מן הפרגים. היה זה רגע מטלטל, מרגש ורב-משמעות בחייה. בסערת-רגשות נדרה לשמור ולנצור אמונים לנופלים וכסמל לכך – לענוד פרח פרג על בגדיה.
היא כתבה מענה לפואמה של מק'קרי, תחת הכותרת 'אנו ננצור אמונים' (We Shall Keep the Faith), אשר מילותיו מהוות מעין נדר קולקטיבי מרגש של שמירת זיכרון הנופלים, באמצעות פרחי הפרג. כאמור, מייקל קיבלה על עצמה לענוד פרח פרג על בגדיה ליתרת חייה, אולם היות ולא ניתן להשיג פרחי פרג בכל ימות השנה, רכשה מייקל והשתמשה בפרחי פרג מלאכותיים, עשויי משי.
להלן הצעתי לתרגום לעברית של מילות 'אנו ננצור אמונים', פואמת-המענה של מויינה מייקל ל-'בשדות פלנדריה' של גון מק'קריי. גם כאן השתדלתי להיצמד ככל האפשר למשמעות המילים המקוריות, תוך וויתור על חריזה:
אנו ננצור אמונים – מויינה מייקל
"הו! אתם הישנים בשדות פלנדריה, אנו מוקירים, גם, פרג אדום, ועתה הלפיד והפרג האדום,
נומו בשלווה – עד לתחייה! אשר גָדֵל בשדות בהן שָׂרְתָה גבורה; אנו עונדים לכבוד מתינו.
לכדנו את הלפיד אשר מסרתם, נראה שהם מסמנים לרקיעים אל נא תחששו כי לשווא נפלתם;
ובהניפנו בו מעלה, אנו נוצרים אמונים, כי דמם של גיבורים לעולם אינם מתים, אנו נְלַמֵּד את השיעור אותו עיצבתם
עם כל אלו אשר נפלו. אך מספקים זוהר לאודם בשדות פלנדריה."
של הפרח המלבלב מעל המתים
בשדות פלנדריה.
לאחר המלחמה, שבה מייקל לאוניברסיטת ג'ורג'יה ולימדה כיתה של נכי-מלחמה. בהבינה את הצורך לספק סיוע כספי ותעסוקתי עבורם, הגתה מייקל את הרעיון של מכירת פרגי-משי כמקור הכנסה לקרן-סיוע לווטרנים נכים.
מאדאם אנה גיירה (Madame Anna Guérin – תמונתה מופיעה על הפוסטר שבשער המאמר), מרצה צרפתייה, שהתה בארצות-הברית בשנות המלחמה. גיירה עמדה בראש ארגון ארגון-צדקה צרפתי-אמריקאי אשר אימץ את הפרג כסמל כבר בשנת 1919 והחלה בארגון 'ימי פרגים' (Poppy Days), בהם נאספו תרומות תמורת פרגים מלאכותיים. במהלך 1921 ביקרה גיירה בקנדה, ניופאונדלנד (אז עדיין לא חלק מקנדה) ובריטניה כדי לקדם את רעיון אימוץ הפרג כסמל-זיכרון של מדינות ההסכמה ולהפוך את ארגונה לספקית של פרחי-הזיכרון. גיירה יצרה קשר בעניין זה גם עם אוסטרליה וניו-זילנד, על-אף שלא ביקרה שם בפועל.
מאמציהן של שתי 'נשות הפרג', מייקל וגיירה, נשאו פרי – בשנת 1921 אומץ הפרג כסמל הזיכרון על-ידי ארגוני הווטרנים בארצות-הברית, בריטניה ומרבית מדינות חבר-העמים הבריטי. מרבית המועסקים במפעלים ברחבי העולם המייצרים את מיליוני הפרגים המלאכותיים מדי שנה הם ווטרנים, חלקם נכים אשר נפגעו במהלך שירותם.
לגיונות וליגות הווטרנים
כבר במהלך 'המלחמה הגדולה' הוקמו במדינות שונות של חבר-העמים הבריטי ומדינות אחרות ארגונים אשר נועדו לתמוך באלו השבים משדות-הקרב, בפצועים, באלו שנותרו נכים וכמובן – בבני-משפחותיהם ובני משפחות הנופלים. לאחר המלחמה אוחדו בהדרגה הארגונים השונים בכל מדינה ומדינה, אולם אופי ופעילות ארגונים אלו שונה בין המדינות.
ב-1916 הוקם בניו-זילנד ארגון סיוע לווטרנים, על-ידי אלו ששבו מהמערכה בגליפולי. הארגון זכה להכרה רשמית ב-1920 בכינוי RSA, קיצור של The Royal New Zealand Returned and Services' Association.
גם באוסטרליה הוקמו מספר ארגונים במהלך המלחמה וב-1916 התאחדו הארגונים מארבע מדינות באוסטרליה (ויקטוריה, קווינסלנד, טסמניה ודרום-אוסטרליה) ויצרו אתThe Returned Sailors and Soldiers Imperial League of Australia (RSSILA). בהמשך הצטרפה גם מדינת ניו-סאות' וולס לארגון. בהמשך קוצר מעט השם והפך ל-The Returned and Services League of Australia, המוכר היטב בכינוי RSL.
ב-1919 הוקם בפריז הלגיון האמריקאי (The American Legion), על-ידי כ-1,000 לוחמים מחיל-המשלוח האמריקאי אשר שהו באירופה. מאוחר יותר באותה שנה אישרר הקונגרס האמריקאי את המהלך. במקביל, הוקם גוף אמריקאי שני (ALA), בעל אותן מטרות, עבור ארגוני הנשים – בנות-זוג, אימהות, אחיות, בנות ונכדות של הווטרנים.
בבריטניה התאחדו הארגונים השונים ב-1921 ויצרו את הלגיון המלכותי הבריטי, ה-Royal British Legion, ה-RBL. בקנדה, התאחדו ארגונים רבים ב-1925 תחת הלגיון הקנדי המלכותי, The Royal Canadian Legion.
_________________________________________
לסיום העיסוק בפרג-הזיכרון, לא ניתן להתעלם מהמיצג העצום אשר הוקם בחפיר מצודת לונדון ב-2014, במלאת מאה שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. במיצג, שנשא את השם 'דם שטף יבשות וימים של אדום' (Blood Swept Land and Seas of Red), הוצבו קרוב ל-900,000 פרגי קרמיקה בחפיר, פרח עבור כל אחד ואחד מהחללים הבריטים של 'המלחמה הגדולה'.
השארת תגובה