מאת: ערן תירוש
"גבעת המטריה"
צלב וויקטוריה הוא עיטור הגבורה הצבאי הגבוה ביותר של צבאות האימפריה הבריטית וחבר העמים הבריטי. עיטור זה מוענק במשורה, ובקרבות ארץ-ישראל (פלשתינה בלשון הבריטים, ללא הקשר למובן המאוחר יותר של שם זה) במהלך מלחמת העולם הראשונה הוענקו ללוחמי ה-EEF ('חיל המשלוח המצרי', שמו הרשמי של הצבא הרב-לאומי, בפיקוד בריטי, אשר לחם בחזיתות סיני, ארץ-ישראל וסוריה) 15 עיטורי צלב ויקטוריה, אחד מהם על פעולה ממזרח לנהר הירדן, אשר נחשבה על-ידי הבריטים באותה עת כ-'פלשתינה המזרחית', או 'עבר הירדן'. כאן נעסוק בעיטור צלב וויקטוריה שהוענק לקצין בריטי צעיר, על גבורה עילאית שהפגין במהלך אירוע עלום ונשכח, ביוני 1917, ממערב לעזה.
בחודשים מרץ ואפריל 1917 נערכו על-ידי כוחות 'חיל המשלוח המצרי', אז עדיין בפיקודו של הגנרל סר ארצ'יבלד מאריי, שני ניסיונות לכבוש את העיר עזה, ניסיונות שהסתיימו בכישלון. על-אף הגעתו של הגנרל אדמונד אלנבי כמחליפו של הגנרל מאריי בחודש יוני והשפעתו הרבה של המפקד החדש על הכוחות – מקובל להתייחס לתקופה שבין קרב עזה השני לבין קרב עזה השלישי (סוף אוקטובר 1917) ובעיקר בין החודשים מאי לספטמבר, כתקופה 'כמעט נטולת אירועים', שעיקרה התבצרות ושהייה מעיקה באזור הנגב המערבי, במאבק מתמשך בחום, שעמום, זבובים ושאר חרקים וזוחלים ובמורל הנמוך לאחר התבוסות מול עזה. אכן, אלו גבו מחיר, אולם בו בזמן התנהלה גם פעילות צבאית ערה – באוויר, בים ובעיקר ביבשה.
המפה שלפניכם מתארת את קו החזית בגזרה הרלוונטית בתחילת נובמבר 1917, בפתיחת קרב עזה השלישי, אולם מופיעים בו פרטים רבים הרלוונטיים לתיאור האירוע בחודש יוני, חודשים מספר קודם לכן:
מפה זו מתארת את קווי הביצורים, החפירות והעמדות והעות'מאניים ממערב לעזה (בירוק), את הקו הבריטי בתחילת הלחימה (קו אדום רצוף), חלוקת הגזרות בין בריגאדות (חטיבות) דיביזיה 54, וסימון הקווים אותם תפסו בתום היום הראשון והשני לקרבות (נקודות וקוים אדומים). לצורך ההתמצאות – סמוך לפינה הימנית התחתונה של המפה ניתן להבחין בעלי מונטר (מתחת לשם Gaza) ומשמאל במרכז את שכונת שייח ע'ג'לין על חוף הים. בחלק התחתון של מרכז המפה ניתן לראות את גוש החפירות והעמדות של 'עמדת המטריה' (Umbrella Hill) שבמרכז האירועים שיתוארו להלן.
הביצורים העות'מאניים המרשימים (מולם ניצבה מערכת ביצורים בריטית מרשימה אף היא, אשר למרבה הצער לא סומנה במפה) הוקמו בהדרגה לאחר קרב עזה השני, עת כוחות שני הצדדים התבססו לאורך קו שהשתרע מעט ממערב לעזה ועד מערבה לבאר-שבע. בהדרגה, בנו שני הצדדים מוצבים ונחפרו קווים ארוכים של חפירות קדמיות, מגובים בקווי חפירות מקבילים מאחור וחפירות-קשר ואספקה אשר קישרו בין קווי החפירות. בין קווי שני הצדדים השתרע שטח-הפקר ברוחב משתנה – ממאות מטרים בודדים ועד מספר קילומטרים.
לאחר קרב עזה השני תפסה את הקו הבריטי ממערב לעזה דיביזיה 52 (השפלה – סקוטלנד) ובהמשך הוחלפה על-ידי דיביזיה 54 (מזרח אנגליה). יומיים בלבד אחרי סיום קרב עזה השני לכדו לוחמי בטליון (גדוד) הקמרונים (רובאים סקוטים) ה-7 שני תורכים משוטטים סמוך לגדרות התיל של הקו הבריטי. מכאן ואילך החל מאבק לילי בין הצדדים על השליטה בשטח-ההפקר בשעות החשיכה. תחילה נשלחו פטרולים, סיורים ומארבים אל שטח ההפקר ואל קווי האויב, כדי למפות בצורה מדויקת ככל האפשר את עמדות הצד שכנגד ואת הדרכים אליהן, וכדי למנוע מהאויב את אותן מטרות עצמן. לתורכים היה מניע נוסף – בשטח ההפקר המבותר נותרו קילומטרים של חוטי טלפון-שדה בריטים אשר הונחו בעת שני קרבות עזה הראשונים, חלקם פעילים. היה חשש שהתורכים יצליחו לאתר חוטים פעילים, להתחבר אליהם וליירט הודעות בריטיות.
שגרת היום שנוצרה בהדרגה כללה את המשך ההתבצרות וההתמודדות עם השגרה. מעת לעת הייתה הרעשה ארטילרית וכן ירי צלפים ומקלעים אל מטרות מזדמנות. אל המשימות הליליות שצוינו לעיל נוספה המשימה ללכוד שבויים למטרת חקירה. מפעם לפעם התנגשו פטרולים של שני הצדדים זה בזה באפילה ובדרך-כלל הייתה ידו של זה אשר זיהה ראשון את הצד שכנגד על העליונה.
בליל ה-18-19 במאי עלה המאבק הלילי מדרגה וננקט לראשונה מהלך התקפי. לוחמים מבטליון ה-1/5 R.S.F. (קלעים מלכותיים סקוטים – Royal Scots Fusiliers) זחלו במעלה 'גבעת המטריה' והטילו רימונים אל תוך החפירות. גבעה גבוהה זו, על הגבול שבין דיונות החול והשטחים המעובדים (כפי שניתן לראות במפה), חולשת כמבצר על השטח ממערב לה ועל הדרך הראשית העוברת למרגלותיה מדרום ומדרום-מזרח (Cairo road במפה). גבעה זו נמצאת היום במערב האזור הבנוי של עזה, מצפון-מערב למעבר קרני. כפי שניתן לראות במפה העליונה, הגבעה היוותה מוצב קדומני אשר בלט מערבה מקו הביצורים העות'מאני והקו הבריטי התעקל סביבו בהתאם. פסגת הגבעה הייתה מכוסה בשיחים ועצים, אשר צמרת אחד מהם דמה מרחוק לסוג מסוים של מטריה ומכאן כינוייה.
התורכים השיבו על הטלת הרימונים אל חפירות 'גבעת המטריה' באותו מטבע, והסקוטים דיווחו בהערכה על אומץ ליבם של אותם לוחמים תורכים אשר התגנבו אל החפירות הבריטיות והטילו לתוכן רימונים קודם שנסוגו אל קוויהם. בתחילת חודש יוני החלו שני הצדדים בהכנות לעליית מדרגה נוספת של הפעילות הלילית – פשיטות על המוצבים והחפירות של הצד שכנגד. בטליון ה-1/5 K.O.S.B (Kings Own Scottish Borderers – גדוד הספר הסקוטי של המלך) פתח בהכנות לקראת פשיטה רבתי על 'עמדת הים', מצפון-מזרח לשייח' עיג'לין, אולם העות'מאניים הפתיעו ותקפו תחילה.
בתחילת יוני הוחזק קטע קו החזית שמול 'גבעת המטריה' על-ידי בטליון R.S.F. 1/5. שטח ההפקר בין 'גבעת המטריה' לבין הקו הבריטי היה מבותר ומכוסה במעבה שיחים וחורש. כדי להשגיח על שטח מוקשה זה החזיקו הסקוטים משמרת-יום בת 8 איש על גבעה קטנה אשר שימשה כעמדת-תצפית קדמית, בתוך שטח-ההפקר, כ-160 מטרים לפני הקו הבריטי (הגבעה נראית היטב במפה). עלות השחר נחשב לזמן המסוכן ביותר במהלך היממה, בכל הקשור להתקפה אפשרית. מדי יום, לקראת הזריחה, נשמעה לאורך כל הקו הפקודה "Stand-to", קיצור של Stand to arms’' ולאחר זמן-מה של כוננות, חזרו החיילים אל שגרת היום.
שמונת הלוחמים הגיעו אל הגבעה הקטנה לפני עלות השחר של ה-5 ביוני וקיימו את פקודת ה-"Stand-to". לאחר שלא היו אירועים חריגים בוטלה הכוננות, שני זקיפים תפסו את מקומם והשאר התמקמו בעמדות מעט מאחור תוך כוונה לנצל את הזמן למנוחה. לפתע, בשעה 06:15, מתוך סבך-חורש במרחק של פחות ממאה מטרים, צלפים תורכים ירו למוות בשני הזקיפים הסקוטים וקבוצה בת כ-20 לוחמים תורכים הסתערה אל הגבעה בנתיב אשר נבחר בקפידה, כך שהן הכוח הקטן בעמדת-התצפית והן הקו הקדמי לא יבחינו במתרחש קודם שהפושטים ייכנסו לעמדה.
הלוחמים בקו העמדות הקדמי הבריטי לא היו מודעים כלל למתרחש לפניהם. לפתע הם ראו ממרחק סקוטי ותורכי נאבקים ופיצוץ רימון. המש"ק האחראי על העמדה, פצוע, נראה לרגע זועק לעזרה קודם ששב לתוך העמדה. בתוך שניות, ארגן סגן-משנה ג'ון מנסון קרייג (2nd Lieutenant J. M. Craig) כוח-חילוץ קטן ויצא בראשו אל שטח-ההפקר, כשהם חוצים בריצה את השטח החולי. הם מצאו את המש"ק ולוחם נוסף גוססים ואת גופותיהם של שלושה לוחמים נוספים. לא היה זכר לשלושת הלוחמים הנותרים. אחד הסמלים יצא עם מספר אנשים בעקבות התורכים הנסוגים אל תוך סבך השיחים, שם המתין כוח-חיפוי תורכי, אשר סייע לכוח הפושט לשוב בשלום אל הקווים התורכיים. הסקוטים מצאו עקבות גרירה וכתמי-דם אשר הוליכו הלאה אל הצמחייה העבותה, שם נמצאו שלושת הגופות. בעת פינוי גופות ההרוגים והפצועים פתחו התורכים שעל 'גבעת המטריה' באש רובים ומקלעים על כוח-החילוץ. תוך זמן קצר נוספה גם אש ארטילרית. הסקוטים המשיכו בחילוץ בקור-רוח, אולם עד-מהרה נפגעו גם אחדים מהמחלצים. בשלב זה הגיע למקום קצין-הרפואה, סרן גאיירדנר (Captain E. D. Gairdner), אשר יצא לעזרת אחד הפצועים ונפגע אף הוא בירכו. הייתה זו הפעם הרביעית בה קצין רפואה זה נפגע במהלך פינוי נפגעים משדות-קרב. סגן-משנה קרייג יצא אל השטח הפתוח וחילץ תחילה את הפצוע אשר גאיירדנר יצא לעזרתו. עתה ריכזו התורכים אש חזקה אל נקודה זו. קרייג יצא שוב אל השטח הפתוח, יחד עם רב"ט קולוויל (Lance-Corporal Colville), הפעם כדי לחלץ את ד"ר גאיירדנר. במהלך חילוץ זה נפגע קרייג, אולם המשיך במשימת החילוץ עד שהביא את הד"ר למחסה תחת עץ-תאנה, שם גם יצר מעין מחסה ארעי עבורו ועבור החייל אותו פינה קודם. כל האירוע ארך דקות ספורות, ובשלב זה הארטילריה הבריטית נכנסה לפעולה. אש מדויקת ניתכה על 'גבעת המטריה' ושיתקה את הירי התורכי. דקות מספר לאחר-מכן הושלם פינוי הפצועים. על אומץ-הלב שגילה במהלך האירוע, זכה סגן-משנה ג'ון מנסון קרייג (בטליון ה-1/4 .R.S.F, סופח זמנית בעת האירוע לבטליון ה-1/5 .R.S.F) בצלב ויקטוריה. לאחר המלחמה שב קרייג לסקוטלנד. נפטר ב-1970.
הפשיטה העות'מאנית תוכננה ובוצעה בצורה מרשימה. נתיבי הגישה והנסיגה נבחרו בקפידה, שעת הפשיטה תוכננה כך שערנות המגנים הייתה נמוכה ואש החיפוי אשר תמך בנסיגת הכוח הפושט הוצב בצורה מדויקת ומילא את תפקידו לעילא ולעילא.
כפי שצוין לעיל, הפשיטה העות'מאנית על עמדת-התצפית ממול ל-'גבעת המטריה' אירעה כאשר הסקוטים החלו כבר בהכנות לפשיטה משלהם, בקנה-מידה נרחב יותר. עתה, לאחר הפשיטה העות'מאנית, נוסף נופך של נקמה לנחישות הסקוטית לקראת ביצוע הפשיטה. הפשיטה על 'מוצב הים' אירעה ב-11 ביוני, כשבוע לאחר הפשיטה העות'מאנית, והיא ראויה למאמר נפרד בעתיד. לאחר שתי הפשיטות האלו, בחלקו הראשון של חודש יוני 1917, הפכו הפשיטות הליליות על מוצבים וחפירות הקוים הקדמיים לחלק משמעותי בפעילות הצבאית בחודשים שנותרו עד לקרבות באר-שבע ועזה השלישי. פשיטות אלו וההכנות להן תרמו רבות לשיקום הדריכות המבצעית, שהתרופפה מעט בצד הבריטי לאחר שתי התבוסות הראשונות בעזה.
בחודש יולי ערך בטליון בדפורדשייר 5 שתי פשיטות נוספות על 'גבעת המטריה', בהן השתתפו מאות לוחמים. אש ארטילרית עות'מאנית על הכוח הנסוג בפשיטה הראשונה פגעה במקרה בריכוז הכוח הנסוג וגרמה לעשרות נפגעים. על-אף זאת, הבטליון זכה לשבחים רבים על אופי ביצוע המשימה והדיביזיה ה-54 (אשר בטליון זה השתייך אליו) בחרה במטריה הפוכה כסמל הדיביזיה, לציון ההישג ב-'גבעת המטריה'.
השארת תגובה