מאת: ערן תירוש
חודש מרץ 1918 היה עתיר אירועים צבאיים: שורת קרבות לרוחבה של הארץ בתחילת החודש, אשר זכו מאוחר יותר לכינוי הרשמי 'פעולות תל אסור (הר בעל חצור)', קרבות אשר בסיומן נקבע חלקו העיקרי של קו-החזית שזכה לכינוי 'קו שתי העוג'ות'. לקראת סוף החודש צלחו כוחות EEF ('חיל המשלוח המצרי') את נהר-הירדן במסגרת 'קרב עבר-הירדן הראשון'. במאמר זה נתמקד באירוע קטן-היקף ועלום יחסית, אשר היווה חלק מ-'פעולות תל אסור' – ההשתלטות על רכס אבו-טולול וחירבת א-בָּיוּדָאת ב-9 במרץ 1918. על-אף שאירוע זה נזכר אך מעט בכתובים – חשיבותו רבה במיוחד.
רקע
לאחר ההשתלטות על ירושלים בדצמבר 1917, לונדון שיכורת-הניצחון שאלה את הגנרל אלנבי בדבר תוכניותיו להמשך מסע-המלחמה, תוך הבעת-רצון להמשך פעולות מיידי. אלנבי, אשר בשלב זה (הוא הגיע לפקד על ה-EEF בחודש יוני) כבר הבין את מגבלות התנאים הפיזיים של הארץ, התשתיות החלקיות והלקויות, את קשיי מזג-האוויר החורפי ואת ההשלכות של כל אלו על יכולות כוחותיו היגעים והמדולדלים לאחר המתקפה בדרום ומרכז הארץ בשלהי 1917. ימים ספורים לאחר ההשתלטות על ירושלים הצהיר אלנבי על כוונותיו להמשך, תוך הדיפת הבקשות של לונדון ומועצת-המלחמה בוורסאי (ובמידת-מה, אפילו התעלמות מהן): ראשית, התבססות כוחותיו בקווים בהם ניצבו באותה עת ושיפור תשתיות קווי-האספקה (מסילות-ברזל ודרכים) ברחבי-הארץ, עד לקווי החזית. שנית, תנועה מזרחה אל עבר נהר-הירדן עם השיפור בתנאי מזג-האוויר. שלישית, חציית נהר-הירדן כדי לפגוע בתוואי מסילת-הברזל החיג'אזית ולחבור לכוחות השריפיים (הערבים). רביעית, לפעול במערב הארץ לכיוון טול-כרם.
על-אף הלחץ הכבד שהופעל על אלנבי בתחילת 1918, הוא נשאר נאמן להצהרותיו מאמצע דצמבר 1917 – בפברואר 1918, לאחר הטבה בתנאי מזג-האוויר ולאחר שיפור ניכר של תשתיות מסילות-הברזל והדרכים, כבשו כוחות דיביזיית הרגלים הלונדונית (60) וכוחות רכובים מדיביזיית אנז"ק את מדבר-יהודה ויריחו. בכך אבטח אלנבי את האגף הימני (המזרחי) של כוחותיו לרוחבה של הארץ.
אולם לא היה די בכך: השטח סביב יריחו לא היה רחב דיו כדי לשמש בסיס לפעילות משמעותית ממזרח לנהר-הירדן. אלנבי החליט כי יש לקדם את האגף הימני צפונה, אל קו וואדי עוג'א (נחל ייט"ב). הוא שוחח על כוונותיו ב-26 בפברואר עם מפקדי הקורפוסים. הוא הציע שכדי למנוע מהאויב שימוש בדרכים שהובילו מטה אל יריחו ובקעת הירדן, הקורפוס ה-XX ישלב את ההתקדמות אל וואדי עוג'א עם התקדמות צפונה משני צידי דרך ירושלים – שכם. התקדמות זו חייבה בתורה גם התקדמות של האגף הימני של הקורפוס ה-XXI בדרום-מערב השומרון והדום השומרון.
קבוצת קרבות זו זכתה בהמשך לכינוי 'פעולות תל אסור'. הקרבות הקשים מכולם התנהלו סביב תל אסור (הר בעל חצור) וגם התקדמות הקורפוס ה-XXI אל מג'דל יבא (מגדל צדק), נחל שילה ודיר-בלוט זכתה להתייחסות משמעותית. דווקא ההשתלטות על סביבות ערוץ וואדי עוג'א, אשר הניעה את שורת אירועי 'פעולות תל אסור' ויצרה את בסיס-הפעילות הרחב דיו שאפשר בהמשך את הפעילות ממזרח לנהר-הירדן – זכתה עד-כה רק להתייחסות מועטה. בשורות הבאות נעסוק בפעולה זו.
לונדון ואוקלנד
משימת ההשתלטות על האזור שמצפון ליריחו הוטלה על בריגאדת (חטיבה) הרגלים 181, שהשתייכה לדיביזיה 60 (לונדון), אשר כללה בנוסף לבטליוני (גדודי) הרגלים שלה גם את פלוגת המקלעים 181, סוללת המרגמות הקלות 181 ויחידת רפואת-שדה 2/6 לונדון (יחידת רפואת-שדה מעין זו נקראה דאז אמבולנס). שתי יחידות דיביזיוניות נוספות הועמדו תחת פיקודה של הבריגאדה לצורך ביצוע המשימה (גם הן לונדוניות): חטיבת ארטילריית-שדה 302 (פחות סוללה אחת) וחוליית הנדסת-שדה 522. בנוסף ללונדונים, הצטרף לכוח המשולב גם רג'ימנט (גדוד-פרשים) הרובאים-הרכובים של אוקלנד (פחות אסקדרון/פלוגה) – רג'ימנט זה הועמד זמנית תחת פיקודה של הדיביזיה הלונדונית. עקב העדרו של מפקד בריגאדה 181, בריגאדיר-גנרל דה-קוסטה, פיקד על המבצע לוטננט-קולונל סטרייטפילד, מפקד בטליון (גדוד-רגלים) 2/23.
כנהוג בצבא הבריטי ובצבאות האימפריה – חיילי כל בטליון הגיעו מאזור גיוס ספציפי. כך גם בלונדון – 88 בטליונים לונדונים, מכל רחבי לונדון רבתי, השתתפו במלחמת העולם ה-I כש-14 מהם לחמו לפחות בחלק מהמערכה בארץ-ישראל. מקורם של חיילי ארבעת הבטליונים של בריגאדה 181 (אשר לעיתים מופיעה בספרות בכינוייה הקודם – 2/6 לונדון) היה מדרום לונדון, בעיקר ממחוז סארי (Surrey). בהמשך הונהג מספור של הבטליונים, אולם השימוש בשמות ובכינויים המקוריים של היחידות נותר מושרש בפי החיילים האנגלים.
ארבעת הבטליונים של בריגאדה 181 היו:
2/21 – רובאי סארי 1, במקור ממזרח סארי, מפקדה באזור קמברוול (Camberwell).
2/22 – רג'ימנט המלכה, במקור ממערב סארי, מפקדה באזור ברמונדסיי (Bermondsey).
2/23 – במקור ממזרח סארי, מפקדה באזור באטרסי (Battersea).
2/24 – רג'ימנט המלכה, במקור ממערב סארי, מפקדה באזור וולוורת' (Walworth).
כאמור, גם פלוגת המקלעים 181, סוללת המרגמות הקלות 181, חטיבת ארטילריית-שדה 302, חוליית הנדסת-שדה 522 ויחידת רפואת-שדה 2/6 הורכבו מחיילים לונדונים.
לאחר כיבוש יריחו בפברואר 1918, שבה בריגאדת הרובאים-הרכובים הניו-זילנדית (NZMR) אל אזור ראשון-לציון ונס-ציונה. אחד הרג'ימנטים, הרובאים-הרכובים של אוקלנד, נותר באזור יריחו והועמד תחת פיקודה של דיביזיה 60, בעיקר למטרות ביצוע סיורים רכובים וחיפוי סיורים רגליים. הרג'ימנט כלל שלושה אסקדרונים (פלוגות-פרשים) אשר גויסו בעיר אוקלנד וסביבתה הקרובה: מס' 3 (אוקלנד), מס' 4 (ואיקאטו) ומס' 11 (צפון אוקלנד). במבצע ההשתלטות על וואדי עוג'א השתתפו אסקדרונים 3 ו-11, בעוד שאסקדרון 4 השגיח על מעברות נהר-הירדן.
לקראת המבצע
היעדים של הקורפוס ה-XX היו חירבת א-בָּיוּדָאת ואבו טולול בבקעת הירדן, מצפון לוואדי עוג'א, ומערבה משם, לצדי דרך ירושלים-שכם, הדרך מאל-מור'ייר אל סינג'יל, ג'ילג'יליה לעבווין. במקביל, על הקורפוס ה-XXI הוטל להתקדם אל מג'דל יבא ודיר-בלוט, מהקו בו נמצאו, באל-טירה (סביבת טירת יהודה, מצפון לשוהם).
מעיון ביומני המלחמה של חלק מהיחידות שהשתתפו במבצע, עולה כי בתחילת מרץ 1918, בימים שקדמו ליום הלחימה, נערכו מספר סיורים של קציני הבטליונים של בריגאדה 181, בחיפוי הרובאים הרכובים של אוקלנד, אל עבר ערוצי וואדי עוג'א וואדי אל-עוביידה, אותם היה עליהם לחצות בדרכם אל יעדיהם בעת המבצע, חירבת א-בָּיוּדָאת ואבו טולול. על-אף שהעות'מאנים החזיקו בעמדות מצפון לעוג'א, הם לא נקטו בצעדים כלשהם למנוע את הסיורים הבריטים באזורים אלו. נמצא כי וואדי עוג'א, שגדותיו כורסמו על-ידי גשמי-החורף, היה ברוחב של כ-20 יארד ובעומק כ-3 רגל, אולם הקרקעית הייתה של חצץ ולא הייתה צפויה בעיה מיוחדת של חצייתו.
במקביל, הרובאים הרכובים של אוקלנד שלחו מידי יום פטרולים וסיורים אל עבר מעברות נהר-הירדן בהינו, חג'לה, קאסר אל-יהוד ועו'רנייה. בימים הראשונים של מרץ החזיקו עדיין העות'מאנים בראשי-גשר בגדה המערבית, בחג'לה וע'ורנייה. לאחר מספר ימים נסוגו העות'מאנים במח'דת חג'לה אל החוף המזרחי ופוצצו את גשר-העץ בע'ורנייה, על-אף שהמשיכו להחזיק כוח על הגדה המערבית.
אל וואדי עוג'א
בשעות הערב של ה-8 במרץ 1918 התכנסה בריגאדה 181 בתל אל-סולטן (אז, מצפון ליריחו) ולאחר רדת החשיכה החלה לנוע צפונה אל נקודות ההערכות השונות, מדרום לוואדי עוג'א. באזור המישורי, בטליונים 2/21 ו-2/22 חצו את הוואדיות עוביידה ועוג'א סביב השעה 05:30 והודיעו כי הם מוכנים להמשך ההתקדמות, אל עבר חירבת א-בָּיוּדָאת והאזור שממזרח לו.
אולם על המשך ההתקדמות היה להידחות. בטליון 2/24, עליו הוטל להשתלט על רכס אבו-טולול התעכב בשטח התלול של וואדי סבאתה (מצפון לגבעת הנ"ד), לא מצא בחשיכה דרך-מעבר ונאלץ להמתין לאור השחר. בטליון 2/22, אשר אמור היה להסתער על חירבת עוג'א א-תחתא וחירבת א-בָּיוּדָאת לא יכול היה להתקדם לפני השתלטות חבריהם על הרכס אשר חלש מלמעלה על האזור בו היו אמורים לפעול. בטליון 2/21, אשר ניצב מימין (מזרח) לבטליון 2/22, לא יכול היה להתקדם גם הוא, לפני התקדמות חבריהם שמשמאל. שני הבטליונים נאלצו להמתין להשתלטות על הרכס ובינתיים ספגו אש ארטילרית במשך שעות ארוכות.
התקפת בטליון 2/24 על רכס אבו-טולול החלה ב-08:15, לאחר ריכוך ארטילרי של חצי שעה, אולם אש מקלעים כבדה ריתקה אותם ומנעה מהם להתקדם. בצהריים הופגזה הגבעה שוב וההתקפה חודשה. פלוגה אחת הצליחה להיאחז על המדרון הדרום-מזרחי אולם ההתקפה ממערב שוב לא צלחה. בשלב זה, קרא לוטננט-קולונל סטרייטפילד לחלק מבטליון העתודה, 2/23, להתקדם ולתגבר את הפלוגה של 2/24 במדרון הדרום-מזרחי. בשעה 14:30 חודשה ההתקפה, הפעם מכיוון זה והפעם בהצלחה. במקביל, התקדמו גם שני הבטליונים שממזרח ועד שעות הערב השלימה בריגאדה 181 את ההשתלטות על כל היעדים.
בסיומו של יום, ניצב בטליון 2/21 ממזרח, כשפלוגה אחת השגיחה על שפך וואדי עוג'א אל נהר הירדן (מח'דת מנדסי); לשמאלו ניצב בטליון 2/22, סביב חירבת א-בָּיוּדָאת; בטליון 2/24, מחוזק בחלק מבטליון 2/23, התמקם על רכס אבו טולול וככל הנראה התקדם גם לגבעת מוסלבה – גבעה נישאה ומבודדת מצפון לרכס.
חירבת א–בָּיוּדָאת –כפרו של בן–הורדוס ועירן של שלומית ויוליה
לוחמי בריגאדה 181 לא יכלו לדעת את חשיבותה של החורבה עליה השתלטו. ארכלאוס, בנו של הורדוס, ייסד במקום זה כפר וקרא לו על שמו – ארכלאיס. כפי שהתברר מחפירות ומחקרים מאוחרים יותר, הכפר הוקם על חורבות יישוב קדום יותר ושימש את אנשיו של ארכלאוס, שטפלו במטעי התמרים שלו, אשר נודעו בטיבם המעולה. יוסף בן מתתיהו ציין כי היה שם "מטע גדול מאוד של דקלים ופריים משובח ביותר".
לאחר מותו של הורדוס ובמעורבותו של הקיסר אוגוסטוס, קיבלה שלומית (שלום בחלק מהמקורות), אחות הורדוס, מספר ערים וכפרים, לרבות ארכלאיס ופצאליס הסמוכה. לאחר מותה של שלומית ירשה יוליה (ליוויה) אוגוסטוס נחלות אלו. האתר גדול-הממדים נחקר ונחפר חלקית בשלהי המאה ה-20 וזוהו בו מספר שלבי יישוב. למרבה הצער – בשנים האחרונות יש במקום הרס ושוד עתיקות בקנה-מידה נרחב.
פעילות הרובאים–הרכובים
גם הרובאים-הרכובים הניו-זילנדים מאוקלנד השתתפו בפעילות, בשני אגפי אזור הלחימה. תחילה נע הרג'ימנט מוואדי נועיימה לוואדי עוביידה. לאחר-מכן, ב-09:30, נע אסקדרון 3 אל עבר שפך וואדי עוג'א, כדי לסייע לחי"ר שם. אולם החלק המרתק התרחש דווקא באגף השמאלי, הרחק מאזור הלחימה. בין שמאל בריגאדה 181 באבו טולול לבין ימין דיביזיה 53 נוצרה בקו פרצה בת כחמישה מייל, בחבל-ארץ סלעי, מבותר וסבוך במיוחד. 2 כיתות של אסקדרון 11 נשלחו כדי לפגוש את כוחות דיביזיה 53 בנקודה 2391, א-נג'מה, לשם הגיעו ב-10:30 ודיווחו כי השטח פנוי. נצטט מספר שהוציא רג'ימנט אוקלנד לאחר המלחמה: "בהזדמנות זו, שתי כיתות של אסקדרון 11, בפיקודו של מייג'ור הרולד, הוסיפו טיפוס הרים לרשימת חוויותיהם. משימתם הייתה ליצור קשר עם דיוויזיה 53 בא-נג'מה, פסגה נישאה בגובה 2,391 רגל מעל פני הים, ו-1,000 רגל מעל פני בקעת הירדן. ברכיבה מערבה מוואדי עוביידה, חצתה הקבוצה ארץ מבותרת, ואז מצאה את עצמה בגן עדן של ממש בין הגבעות. צמחייה שופעת ובין העשב ופרחי הבר מכל הצבעים נראו צבאים ולהקות של חוגלות. בהגיעם לדרך הרומית הישנה הושארו הסוסים מאחור, והחיילים התקדמו בשלוש קבוצות. הקבוצה אשר בחנה את העלייה הישירה העפילה הלאה, אך הפסגה המשיכה להראות רחוקה כמקודם. בסופו של דבר היה צורך לשלוח לאחור את הרובים, ושמונה לוחמים זחלו כלפי מעלה, עוזרים זה לזה לטפס על מדרגות הסלע. ניתן היה לראות דמויות על הפסגה, אך אלו לא הגיבו לאיתות. הם נאלצו להמשיך לטפס, בהעפילם על מצוק גבוה בטרם יכלו לאותת מאתר הריסות עתיק. מנקודת תצפית נשגבת זו נשקפה כל בקעת הירדן וניתן היה לצפות בכל תנועה של ההתקדמות המוצלחת של הרגלים".
לאחר קרב
על-פי ספר ההיסטוריה של דיביזיה 60, אבדות בריגאדה 181 היו 20 הרוגים בעלי-דרגות אחרות ו-84 פצועים – 6 קצינים ו-78 בעלי דרגות אחרות. בבית הקברות הצבאי של חבר העמים הבריטי בהר הצופים טמונים 16 חללים מהקרבות באזור ואדי עוג'א ו-5 נוספים, שקברם לא אותר, מונצחים בקיר הזיכרון שבמקום. מרבית החללים היו מבטליון 2/24, אשר לחם באבו-טולול.
למחרת יום הקרבות, ב-10/3, יצא פטרול של אסקדרון 11 אל עבר וואדי אל-מלחה, האזור בו שהה מספר חודשים מאוחר יותר בטליון קלעי-המלך ה-38, הלא הוא הגדוד העברי הל"ח. פטרול אחר פעל באזור וואדי אל-באקר (סביבת מושב נתיב-הגדוד, שנקרא כמובן על-שם פעילות הגדוד העברי הל"ח באזור). אל עבר 2 הפטרולים נורתה אש ארטילרית ממזרח ומצפון. גם ביום זה יצאו 2 כיתות-רכובות, הפעם של אסקדרון 3, אל עבר א-נג'מה, כדי לחבור אל פטרול של בריגאדה 1 של הפרשים הקלים האוסטרלים, שפעלה באותה עת עם דיביזיה 53.
הוחלט כי אין טעם לנסות ולהציב כוחות בשטח המבותר בו נוצרה הפרצה בין שמאלה של דיביזיה 60 לבין ימינה של דיביזיה 53. הסיכון היה זעום, לכל היותר התקפת-נגד קטנת-היקף. מפקדת הקורפוס ה-XX הסתפקה במשלוח פטרולים רכובים יומיים לאזור זה, תחילה על-ידי הניו-זילנדים.
לאחר ההשתלטות על וואדי עוג'א והגבעות שמצפונו התרחב דיו אזור-השליטה ובסיס-הפעילות של צבא אלנבי בבקעת-הירדן ובשלו התנאים לקראת צליחת נהר-הירדן מזרחה. בשבועיים שלאחר הקרב סביב וואדי עוג'א נערכו סיורים רבים לאיתור מעברות-נהר ומקומות מיטביים לצליחה. בליל ה-21-22 במרץ 1918 החל המבצע שנודע לימים בכינוי 'קרב עבר-הירדן הראשון'.
תגובה אחת
השארת תגובה
מאמר מרתק ביותר. כאחד שגר במצפה כרמים למרגלות קובת א נג'מה זה מעניין במיוחד.
זכור לי שהיה מאמר נוסף על הקרבות ממערב לשם, אזור בעל חצור – עין סמיה -כפר מאליכ – אל מועייר. האם קיים מאמר כזה?
תודה