מאת: אבי נבון
התיאור המלא של קרבות תל חווילפה בעברית טרם נכתב. להלן דברי הסבר כלליים שכתב אבי נבון.
כיבוש באר שבע בידי הצבא הבריטי ב-31 באוקטובר 1917 היה נצחון ראשון בתחומי ארץ ישראל, ומכאן חשיבותו המורלית. מבחינה מבצעית – קו ההגנה התורכי לא נפרץ, והיחידות הנסוגות מבאר-שבע הצטרפו ועיבו את הקו. לאחר הנצחון בבאר-שבע הוכרז על יום מנוחה והתארגנות לקראת תקיפת המתחם הקשה סביב תל שריעה [שדות משמר-הנגב מצפון לצומת גילת].
יחידה בריטית שהתמקמה ליד באר סקאטי [באר שוקת] למחרת, 1 בנובמבר, דיווחה על קיומו של עמק הנמשך צפונה. פטרול שרכב צפונה דיווח: הגענו עד לתל חווילפה [קיבוץ להב] והשטח שקט, נקי מאויב וריק מאוכלוסייה.
ב-2 בנובמבר החלה ההתקפה העיקרית על תל שריעה, וכוח משני התקדם משוקת לחווילפה. כוח זה הופתע מאש מקלעים כבדה שנורתה מהתל, שרק אתמול היה ריק ועזוב. כל הנסיונות להתקדם, או לשתק את התורכים שעל התל השולט על סביבתו – נכשלו. הקרב נמשך 5 ימי לחימה קשים, ולמרות ההשתלטות על הגבעות שמסביב [יער להב], התורכים שעל התל וסוללת תותחים עות'מאנית שהגיעה לסייע, המשיכו לגרום לאבדות כבדות. רופא צבאי, קפטן ג'ון פוקס-ראסל (Cap. John Fox-Russell), זחל וחילץ פצועים רבים "תחת אש רצחנית" עד שנהרג, ועוטר על כך בצלב ויקטוריה – אות ההצטיינות הגבוה בצבא בריטניה.
כוונת הפיקוד הבריטי הייתה לכבוש את תל חווילפה ולרדת משם מערבה למישור החוף מצפון למתחם תל שריעה, ובכך לגרום לכניעתו. אולם התורכים נהנו משליטה טופוגרפית, מכוח אש חזק, מתגבורות שהוזרמו, ומאספקת מים משתי בארות מאחורי התל – באר בוסתן ובאר חווילפה.
באר חווילפה לאחר תפיסתה, המקור: מוזיאון המלחמה האוסטרלי
במהלך ימים אלו עלו יחידות בריטיות מזרחה לשולי הר חברון, והביסו חיל מצב עות'מאני אשר היה ממוקם בראס א-נאקב [אשכולות]. למעשה, תפיסת ראס א-נאקב לא נתנה שום יתרון, אבל בדיעבד גרמה לשינוי משמעותי: התורכים עדיין תהו מדוע העדיף אלנבי לכבוש במפתיע (מבחינתם) את באר-שבע ולא לתקוף בשלישית את עזה. גם תנועת גדוד הגמלים של קולונל ניוקומב, שעלו לדרום הר-חברון (בניגוד לפקודת המטה) לא נעלמה מעיניהם. כאן הצטרפה לתמונה תפיסת ראס א-נאקב שגם היא חלק מהר חברון. המסקנה המודיעינית המתבקשת הוסקה: אלנבי מתכוון להתקדם לירושלים דרך ההר.
התורכים נחרדו, כי ידעו שהר-חברון כמעט ריק מכוחות צבא. לכן ניתנה הפקודה למחרת כיבוש באר-שבע: לנוע מזרחה, לעלות להר ולמהר לחסום את הבריטים שלא היו שם. אלנבי לא הבין, לא ידע ולא התכוון. הוא תמיד העדיף התקדמות במישור החוף הרחב על הסתבכות באזור הררי. רק ב-7 בנובמבר נסוגו מגיני תל חווילפה התורכים צפונה. התל נתפש ריק מאדם, וצבא אלנבי גלש מערבה, תפס בשמחה שתי בארות [באר חווילפה ובאר בוסתן – להלן], והמשיך אל המישור [כביש להב – דביר – בית-קמה של היום]. באותו בוקר נסוגו התורכים גם מתל שריעה וכן מעזה, לאחר שכוחות רבים שנועדו לתמוך במגיניה חשו להר חברון. החל "המרדף בפלשת" בעקבות התורכים הנסוגים. במהלך עשרת הימים הבאים נחלו לוחמיו של אלנבי עוד מספר ניצחונות והגיעו אל יפו ואל גדת הירקון.
כל זה רק בשבועיים אחרי כיבוש באר שבע, ובכללם 5 ימי הקרבות על התלים חווילפה ושריעה.
בשנים האחרונות התעמקנו בהבנת הקרב סביב תל חווילפה ובהנצחתו: על התל הוקם מצפור; באר חווילפה נוקתה ושולטה על-ידי קק"ל, ולשלט נוסף צילום מאותם הימים; ליד באר בוסתן חנו חיילים בריטים למספר ימים לפחות, לשמור על מקור המים. קופסאות השימורים שהשאירו בשטח נמצאו על-ידי חבר להב וזוהו על-ידי אבי נבון.
בפעילותה של אולה הדר, נוצר קשר עם צאצאי הרופא הגיבור, קפטן ג'ון פוקס-ראסל. בכל מאה השנים שחלפו הם לא ניסו לברר היכן נפל הדוד עליו סיפרו לצאצאיהם. גם אנחנו לא ידענו איך לאתר אותם, וכאמור – מצאנו.
השארת תגובה