הסתערות הפרשים ההודים ו"גיבור חיפה" 23/9/1918

בשנת 1888 התקבל בהודו האימפריאלית הבריטית חוק המסדיר שירות של כוחות מצבאות הנסיכויות ההודיות העצמאיות למחצה, אשר בראשן עמדו נסיכים (מהראג'ות), במקביל ותחת פיקוד הצבא ההודי האימפריאלי. במסגרת זו לחמו יחידות מקומיות תחת פיקודם של קצינים זוטרים הודיים, מרביתם בני אצולה, בכפיפות לפיקוד העליון הבריטי ולמען הכתר והדגל הבריטי, יחידות הודיות לחמו במסגרת זו בהודו ולאורך גבולותיה, בדרום אפריקה במהלך מלחמת הבורים השנייה ובמרד הבוקסרים בסין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שולבו יחידות אלו, ברובן יחידות פרשים, במסגרת האורגנית הדיביזיונית של הצבא הבריטי לצד יחידות בריטיות אחרות כשהן שומרות על ייחודן המקצועי ועל חלק מהמאפיינים של מדי הפרשים הססגוניים.

בדומה לגדודי הפרשים המקבילים בצבא הבריטי נשקם של הפרשים ההודים כלל רומח ארוך ומעוטר בנס בצבעי היחידה, חרב פרשים ארוכה ורובה שירות אשר ברוב היחידות שימש ללחימה רק לאחר הירידה מגב הסוס. תפיסת הלחימה בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה גרסה כי הפרשים הנם כוח מהיר וגמיש הניתן להפעלה באיגוף ולפגיעה באויב בטרם נערך מחד, ומאידך גם כנשק הכרעה יעיל ביותר לפריצת קווי האויב בהסתערות חזיתית המשלבת מסה של שרירים ופלדה, זורעת הרס ובהלה בקווי האויב, דורסת בפרסות הסוסים את לוחמי האויב ומאפשרת כניסה של יחידות הרגלים בפרצה שנוצרה (לא קשה לדמיין מהי התחושה של עמידה בשטח פתוח כשמתוך האבק מגיחה ודוהרת לעומתך פלוגת פרשים…).

בקיץ 1918 השתרע קו החזית בארץ ישראל לרוחב השרון, עקב החשש ממתקפה בריטית נרחבת תגבר מפקד חיל המשמר העות'מאני של העיר חיפה את כוחותיו שמנו כאלף לוחמים ונערך להגן על העיר ונכסיה האסטרטגיים – העיר העות'מאנית ולצידה המושבה הטמפלרית הגרמנית, הכרמל ומורדותיו הצפון-מזרחיים, תחנת הרכבת ורציף המעגן. כוחות רגלים נפרשו לאורך קו הבניינים המזרחי של העיר וקו הגנה קדמי הוקם במבואות העיר. לחסימת התקפה מכיוון מזרח הוצבו במורדות הכרמל הצופים על אזור צומת הצ'ק פוסט של היום עמדות מקלעים וארטילריה הררית קלה אשר אפשרו חסימה של נקודת המפתח בה נוצר צוואר בקבוק צר בין אפיק הקישון למדרון הכרמל, עמדות מקלעים נוספות הוצבו בדיונות החול שבשפך הקישון (היום אזור מספנות ישראל) ולצורך חסימת התקפה על קו החוף מכיוון צפון ובנקודה השולטת על קו הרכס באזור פנורמה-יפה נוף הוצבו תותח חוף אוסטרי כבד בקוטר 150 מ"מ ולצדו סוללת תותחי שדה. התקפה על חיפה מדרום וממערב נחשבה באותה עת כבלתי אפשרית עקב מחסום הביצות של חוף הכרמל, החשש ממלריה והיעדרן של דרכי גישה מוסדרות (כביש החוף היה באותה עת חלום רחוק ועיקר התנועה עברה מטול כרם דרך גב ההר ועמק יזרעאל).

ב 19 בספטמבר החלה תחת פיקודו של גנרל אלנבי מתקפת השרון (המכונה גם קרב מגידו) והכוחות הבריטיים שטפו במהירות את קווי הטורקים בתנועה מעגלית מדרום מערב למזרח מתוך כוונה לכתר ולשבות את הכוחות העות'מאניים המחוזקים במספר יחידות גרמניות ואוסטרו- הונגריות כשיעדם הנכסף הוא תפיסת מפקדתו של מפקד הגזרה, גנרל ליימן פון סנדרס הגרמני שהתמקמה במבנה מלון "קאזה נובה" בנצרת. בליל ה 21 בספטמבר הגיע כוח החלוץ הבריטי לנצרת, פון סנדרס נמלט ברכבו אולם במקום נתפסו מספר קצינים וחיילים שנותרו מאחור בכדי לארוז ולהשמיד מסמכים, בבוקר ה 22 בספטמבר, לאחר קבלת דיווח מוטעה מתצפית אווירית כי העיר חיפה ריקה מחיילים נשלח כוח בריטי ממונע במכוניות קלות ומשוריינות לתפוס את העיר, בהגיע הכוח לאזור ג'למי נתקל הטור הממונע בירי מתל חרתייה (סביבת שער העמקים של היום) אך הצליח להניס את הכוח העות'מאני שהושאר שם ככל הנראה רק למטרה של עיכוב והתרעה, בקרבת בלד א'-שיח (תל חנן) נתקל הכוח הבריטי באש מקלעים וארטילריה כבדה מהעמדות שעל מורדות הכרמל ונאלץ לסגת בבהלה, לא לפני שכלי רכב רבים נפגעו ונזקקו לחילוץ וגרירה ורכב הפיקוד, מכונית משוריינת מדגם "רולס רויס" התהפכה.

לאור הכישלון וההבנה כי בעיר מתבצר כוח משמעותי, נשלח לכיבוש העיר למחרת בבוקר, ה 23 בספטמבר 1918, כוח צבאי כבד מבריגדת הפרשים ה 15 שמנה שלוש חטיבות פרשים – חטיבות רמחי ג'ודפור (Jodhpur Lancers) ורמחי מייסור (Mysore Lancers) ההודיות וחטיבת היומאנרי שרווד ריינג'רס (yeomanry Sherwood rangers) האנגלית, אליהם צורפו כוח מכוניות קלות לסיור, סוללת תותחים יבילים נגררת בידי סוסים ומטוס תצפית.
בעת שהגיע הכוח לאזור ההיתקלות של היום הקודם נפתחה עליו שוב אש ארטילרית עזה, פלוגת פרשים הודית מגדוד רמחי ג'ודפור נשלחה לאיגוף מימין לאורך גדת הקישון, הפלוגה תקפה והשמידה את עמדות המקלעים שהוצבו בשפך הנחל. פלוגת פרשים שניה, של רמחי מייסור, נשלחה באיגוף שמאלי לטפס דרך נחל נשר אל פסגת הכרמל במקום שלימים יהיה אוניברסיטת חיפה, עקב קשיי הטיפוס ודיווח על פציעת סוסים רבים בנתיב ההררי התלול נשלחה אליהם לתגבור פלוגת פרשים נוספת מגדוד היומאנרי הבריטי.
במקביל נשלחו קדימה לתוך השטח מוכה האש כוחות סיור לאיתור מעבר בשטחי הביצה שלאורך נחל הקישון, הכוחות התקשו במעבר ודיווחו לאחור כי הטורקים השכילו ליצור "משפך אש" – שטח הריגה במבואות חיפה בנתיב אליו מוביל הכביש. בשעות הצהריים, כשהתברר לפיקוד הבריטי כי תותחי המגינים טרם הושמדו והמשך דחיית המתקפה תוביל להסתערות בעת שהשמש תהייה מול עיני התוקפים, הוחלט על יציאה מידית להסתערות חזיתית של הכוח הראשי כנגד עמדות הטורקים. הגדודים הנותרים של חטיבות רמחי ג'ודפור ומייסור נשלחו קדימה להסתערות רכובה כשלפניהם מסך אש ארטילרית ולעזרתם אש רתק ממקלעים כבדים, תוך כדי רכיבה זיהה מפקד כוח החוד את מקור אש המקלעים ואת עמדות התותחים שעל מורדות הכרמל ועל אף שהיו בנחיתות טופוגרפית משמעותית פקד על פרשיו להסתער חזיתית כנגד עמדות המקלעים יורקות אש המוצבות במעלה ההר ותוך ספיגת אבידות באנשים ובסוסים נכבשו העמדות ונתפסו התותחים. משסולקה ההתנגדות ובמקום הוצב רתק בריטי יעיל החל הכוח העיקרי בהתקדמות למבואות העיר ובהסתערויות פרשים כנגד עמדות המגינים הקדמיות תפס את קו ההגנה שנבנה באזור גשר פז של היום.
בו בעת הגיע הכוח המאגף השמאלי לפסגת הכרמל ועל אף התשישות והעובדה כי לכוח נותרו רק חמישה עשר פרשים כשירים על סוסיהם, הסתער הכוח על עמדות התותחים שבראש ההר ולכדם.

תפיסת רכס הכרמל וכניסת הכוח הראשי למבואות חיפה המזרחיים הביאו להתמוטטות הכוח המגן וכניעתו והכוחות הבריטיים נכנסו לעיר משלושה כיוונים ולכדו אותה ללא התנגדות נוספת, בשבי האנגלים נפלו 25 קצינים מהם שניים גרמנים, כ 600 לוחמים, 16 תותחים וכעשרה מקלעים, מקרב הבריטים נפלו שלושה לוחמים, קצין ושני פרשים, כולם מגדודי הרמחים ההודים, 34 לוחמים נפצעו בקרב ובמהלך ההסתערויות הרכובות נפגעו מרבית הסוסים של הכוח, 60 סוסים נהרגו ו 83 נפצעו אולם הכוח הצטייד במהירות ממלאי הסוסים שנפלו בידיהם שלל.

כיבוש העיר נזקף לזכות ההסתערויות הנועזות של הפרשים ההודים (שנה לאחר "קרב הפרשים האחרון" של האוסטרלים בבאר שבע), לגיבור הקרב הפך הקצין ההרוג מייג'ור (רס"ן) טהקור דלפט סינג, (Thakur Dalpat Singh) מפקד כוח הפרשים ובנו של המהראג'ה של ג'ודפור, אשר נהרג כשדהר בראש פרשיו בהתקפה אל מול עמדת מקלעים, לאחר מותו הוענקה לו מדליית הצלב הצבאי (Military Cross) והתואר "גיבור חיפה" (Hero of Haifa), ככל הנראה האדם היחיד שזכה בו באופן רשמי.

בתום הקרב נשרפו גופות הלוחמים ההודים על פי אמונתם ואפרם נשלח לפיזור בנהרות הודו ובצמוד לבית הקברות הצבאי הבריטי שבחיפה הוקמה אנדרטה לזכרם. מדי שנה ב 23 בספטמבר נערך באנדרטה טקס זכרון צבאי הודי מלא ובהודו מצוין התאריך כ"יום חיפה" בו מוזכרת תרומת הלוחמים ההודים ללחימה ולניצחון, כתף אל כתף עם בני לאומים אחרים במסגרת הצבא הבריטי. האירוע זוכה לאחרונה לתהודה רבה ולגאווה בקרב הציבור בהודו, בעת ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו מודי ב 2017 בישראל התקיים באנדרטה ביקור רשמי ובמהלכו הניח מודי זר לזכרם של מייג'ור סינג, לוחמיו וכ 900 לוחמים הודים נוספים שנפלו במהלך מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל.

מקורות: הקרב לכיבוש חיפה, ד"ר יוסי בן ארצי, מערכות 312-313. מסעי המלחמה בארץ ישראל, פילדמרשל א.פ. ויול. ערכי ויקיפדיה: הקרב על חיפה 1918 בעברית ואנגלית וערכי בריגדת הפרשים ה 15 והצבא ההודי האימפריאלי באנגלית. אתרי חינוך ועיתונות הודית בת זמננו באנגלית וסיור והדרכות בעקבות הקרב של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל בספט' 2017.נ