מאת: ערן תירוש, יו"ר העמותה
בשבוע שעבר ציינו בהודו את יום העצמאות ה-74 ותחילת אירועי שנת ה-75. השגרירות ההודית האירה מספר מבנים ומונומנטים ברחבי הארץ בצבעי דגל הודו, לרבות את מצבת הזיכרון הניצבת בבית-הקברות הצבאי ההודי בחיפה. סרטון קצר של הדגל 'המתנפנף' על-גבי מצבת הזיכרון ניתן לראות בקישור כאן.
אירוע צנוע אחר התרחש במרכז הארץ, סמוך לתחנת-הרכבת הנטושה של וואדי סראר, תחנת נחל שורק. באירוע נכחו אנשים מצוות השגרירות ההודית בישראל, מספר קצינים וחיילים הודים מכוחות האו"ם המוצבים במזה"ת ומספר חברים מ-העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל. הטקס הקצר כלל הנחת זרים, דברי ברכה של הנספח הצבאי ההודי בישראל ודברי הסבר שלי על קרבות מלחה"ע הראשונה באזור זה ועל בית-הקברות הצנוע הנמצא במקום עד היום.
באירוע זה הצטלבו שני תחומים בהם אני פועל רבות בשנים האחרונות – שיקום חלקות קבורה צבאיות נטושות וטיפוח מורשת מלחה"ע הראשונה בישראל בקרב בני ונציגי העמים שלחמו פה לפני למעלה מ-100 שנה.
תחנת וואדי סראר כונתה בידי צבאות אלנבי בשם 'תחנת הצומת' שכן בקרבת התחנה ניצבה צומת שתי מסילות-הברזל שהיו בשימוש הצבאות העות'מאניים: מסילת יפו – ירושלים (שחלקה המערבי, בין יפו ללוד, פורקה) ומסילת טול-כרם – באר-שבע (שהתחברה דרך סבסטיה וצפון השומרון לשלוחת המסילה החיג'אזית בצפון ארץ-ישראל, 'מסילת העמק'). אי לכך, סביבת תחנת וואדי סראר הפכה ללב המערך הלוגיסטי של הצבאות העות'מאנים וכמובן, יעד מרכזי עבור 'חיל המשלוח המצרי' (השם הרשמי של צבא חבר העמים הבריטי ובני-בריתם, בפיקודו של אלנבי). ב-13-14 בנובמבר 1917 התחולל האירוע אשר כונה לימים באופן רשמי 'לכידת תחנת הצומת'. לוחמי שני גדודי חי"ר הודי, בסיוע 2 מכוניות משוריינות, השתלטו על מתחם התחנה ולכדו ציוד רב.
בתי-חולים צבאיים הוקמו בדרך כלל בצמוד למסילות-ברזל, דרכים מרכזיות וכמובן בערים הגדולות. אלו שנפטרו מפצעיהם או ממחלות נקברו בחלקות קבורה קטנות, סמוכות לבתי-החולים. לימים, החללים שנקברו בשדות-הקרב ומרבית הקבורים בחלקות הקטנות האלו הועברו אל בתי הקברות המרכזיים ברמלה, הר-הצופים, באר-שבע, חיפה ורצועת עזה. אך חללים הודים (מוסלמים וכן אפרם של סיקים) ובעיקר חללי 'קורפוס העבודה המצרי' נותרו עד היום בחלקות הקטנות המפוזרות ברחבי הארץ. מייד אחרי כיבוש תחנת הצומת, הפך המקום למרכז לוגיסטי רב-חשיבות גם עבור הבריטים. במקום היו גם בתי-חולים, בהם טופלו בין השאר גם הודים ומצרים. בקרבת מקום הוקמה חלקת קבורה קטנה, מספר מאות מטרים מהמבנה הנטוש של תחנת הרכבת, שם נטמנו מספר הודים, למעלה מ-100 מצרים וכן שלושה תורכים.
תקצר יריעה זו מלתאר את השתלשלות האירועים והסיבות לכך, אולם נסתפק ונאמר שמרבית החלקות הקטנות ניטשו לפני כ-60 שנה ובמהלך השנים האחרונות נעשה מאמץ כן לשקם את החלקות הנטושות. אני מעורב בפרויקט זה עד צוואר, שכן אני רואה בכך מעשה של חסד אחרון עבור אנשים, מכל קצוות עולם, שלחמו ושירתו כאן ומסרו את חייהם תוך כדי התהליך שעיצב את המזרח-התיכון והביא, בין השאר, להקמת מדינת ישראל.
אני פועל מזה זמן מול צוות השגרירות ההודית בישראל וגופים הודים נוספים, כדי לשלט במהלך השנה הקרובה, השנה ה-75 לעצמאותה של הודו, נתיב קרבות הודי ברחבי הארץ. כמובן, שנעדכן מעת לעת על התקדמות פרויקט זה. שיקום בית-הקברות הסמוך לתחנת הצומת ושילוט המקום (שילוט זמני, עד להצבת שילוט קבע) הם צעד פיזי ראשון בשטח של נתיב הקרבות ההודי.
אי-אפשר בלי מספר תודות. מעל כל, לצוות ה-CWGC (הארגון המתחזק את בתי-הקברות הצבאיים של חבר-העמים הבריטי) בישראל על המסירות מעוררת ההשתאות ועל הפעילות במקום – שיקום לוחות האבן על האובליסק במקום, ניקוי ג'ונגל הקוצים שסביב והסדרת הגישה למקום, לרבות הקמת גשרון מעל הערוץ המפריד בין הכביש הסמוך לחלקה עצמה. תודה לאנשי החווה הסמוכה (אחד מהם ממוצא הודי) אשר יזמו לפני שנים תיחום של החלקה (הגידור המקורי נהרס במהלך השנים) בגושי אבן.
תודה לצוות השגרירות ההודית אשר נרתמו למשימה. תודה מיוחדת ליוסי ליפמן, אשר יזם לפני מספר שנים הנגשה מאולתרת אל המקום ולחץ לפעולה לשיקום המקום. תודה מיוחדת אחרת ליוסי אשד, אשר נחלץ לעזרה ברגע האחרון ממש וסייע בהכנת השילוט אשר הוצב במקום. תודה אחרונה לחבריי מהעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה על התמיכה ועל ההגעה לאירוע (אגב, בסוף האירוע הוגשו גם מגשים עם מאכלים הודים!) ולאבי נבון וברי לוינסון על הצילומים במהלך האירוע.
לקישור לתמונות נוספות מאירוע זה ומשאר אירועי העמותה לחץ כאן
השארת תגובה