הנשק התורכי והבריטי בקרבות עזה 1917

מאת: אילן מאיר

מתוך: 90 שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל, בהוצאת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בא"י, 2007, עמ' 29.

הנשק האישי

החייל התורכי: הנשק האישי של החייל התורכי היה רובה מאוזר דגם  1888 מתוצרת גרמנית, לרובה הייתה שחלה שהכילה 5 כדורים. לכל חייל היה כידון מדגם Ersatz שהתחבר לרובה ושימש להתקפת כידונים. כהמשך למסורת החרבות העתיקה, היה להב הכידון התורכי ארוך מאוד- 52 ס"מ לעומת רק 44 ס"מ של הלהב של הבריטי.
רימוני יד: רימון היד התורכי היה גם הוא גדול וכבד יחסית לרימון הבריטי. משקל רימון היד התורכי היה כ- 0.8  ק"ג, כפול ממשקלו של הרימון הבריטי. הרימון לא היה חרוץ בצורת קוביות שוקולד בדומה לבריטי ולכן האפקט שלו למרות משקלו היה קטן בהרבה. גם המרחק אליו היה ניתן להטילו היה קטן בגלל משקלו.
החייל הבריטי: הרובה האישי של החייל הבריטי והאוסטרלי היה מסוג לי-אנפילד מדגם 3  (Lee-Enfield Mk III) בקוטר "303.
(6.9 מ"מ), משקל הרובה 3.96 ק"ג. לרובה שחלה ל- 10 כדורים וטווח אפקטיבי של 900 מטר.
הנשק היה כה מוצלח שהיה בשימוש מ1895 עד 1957.
מבנה גדוד חיל הרגלים התורכי דמה מאד למבנה חיל הרגלים המצרי בתש"ח: גדוד של 800 חיילים מחולקים ל- 4 פלוגות בנות 200 חייל בכל פלוגה.
לקצין התורכי היה אקדח גרמני פראבלום בקוטר 7.63 מ"מ, האקדח הצטיין בכושר הדיוק שלו. לאקדח היו מחסניות עגולות וישרות רגילות, המחסניות העגולות הכילו 32 כדורים והרגילות הכילו 8 כדורים.
לקצין הבריטי היה אקדח וובלי (Webly) עם תוף בן 6 כדורים.

 הנשק המסייע

מלחמה זו יותר מכל מלחמה אחרת נתנה דחיפה להתפתחות מכונת הירייה כאשר מכונה אחת השתוותה ל 70-60 רובים, גורם נוסף חשוב ביותר שסייע לשימוש נרחב במכונות הירייה היה המצאת אבק השריפה ללא עשן בתחילת המאה ה-  19.  
הנשק המסייע התורכי התבסס על מכונות ירייה "מקסים" דגם   08 תוצרת גרמניה. נקראה MG08.  08 על שם שנת הייצור הראשונה 1908.  את מכונת הירייה "מקסים" המציא אמריקני  בשם סיר סטיבן מקסים בשנת 1895 שהיגר לאנגליה. הגרמנים הבינו בשלב מוקדם את היתרונות והחלו לייצר אותה בכמויות נכבדות תחת השם MG08.
ב- 1914 היו כבר לגרמנים 12.000 מ/י  "מקסים"  08 עם קנה בקוטר  7.92 מ"מ. עד סופה של המלחמה ייצרו הגרמנים במפעלי שפנדאו למעלה ממאה אלף יחידות.  המכונה התבססה על קירור מים שהקיפו את הקנה בשרוול שהכיל 4 ליטר מים. למכונה קצב אש של 400 כדור לדקה, אבל בפועל עקב התחממות יתר, הקצב ירד ל- 300 בדקה. ההזנה- בסרט של 250 כדורים.  הטווח האפקטיבי 2000 מ', והטווח המרבי 3600 מ'. צוות המכונה כלל 4-6 איש עקב המשקל הכבד של המכונה והציוד הנלווה שהגיע ל- 62 ק"ג.
בקרב "סום" המפורסם ב- 1916 נזקפו 90%   מאבדות הבריטים לזכותה של ה"מקסים" הגרמנית.
המכונות שהיו בצבא התורכי היו כמובן "מקסים" מתוצרת גרמנית. הצוותים התורכים נעזרו במכשירי מד טווח אופטיים. השימוש במכונת ירייה זו בקרב עזה הראשון והשני הסב לבריטים התוקפים אבדות כבדות. הייתה זו הוכחה  להשפעתה העצומה על טקטיקת הלחימה. בסה"כ מנה הכוח התורכי כ- 130 מכונות ירייה. ניתן לומר שההתקפה השנייה לכיבוש עזה נכשלה לא במעט בזכות האש שיצרו מכונות הירייה 1 .  
בקרב ב"ש הסתבר לאחר המפלה התורכית, שהצוותים מרוב בהלה, שכחו לשנות את גררת הטווחים בנשקים.
הנשק המסייע הבריטי התבסס בעיקר על מכונת ירייה וויקרס  Vickersשמקורה במקסים ועברה כבר מספר שכלולים לעומת המקסים המקורית. המכונה נבנתה משנת 1916 במפעלי  Vickers Armstrongs, Kentבסדרה ראשונה:  Mk.I. גם מכונת הויקרס -כמו המקסים- פעלה על קירור מים, אך שמרה על הקוטר המקורי של  " 303. (7.96 מ"מ).  ביחידות הרכובות נישא ציוד של כל מכונה על גבי 2 סוסים עם מנשא מיוחד כשכל סוס נשא כ- 36 ק"ג כולל מים לקרור ותחמושת. ביחידות החי"ר התבצעה ההובלה באמצעות עגלות כאשר לכל זוג מכונות שמשו להובלה 2 עגלות- אחת ל- 2 מכונות הירייה ושנייה להובלת התחמושת.
השינוי המשמעותי ביותר במבנה החטיבות האוסטרליות הרכובות בשנת 1917 עם ההתקדמות לישראל היה הוספת פלוגה בת 12 מקלעי ויקרס לכל חטיבה. עכשיו כללה כל חטיבה או בריגדה רכובה 3 גדודי פרשים ופלוגה אחת עם 12 מכונות ירייה מסוג ויקרס 2 . 
מקלע לואיס– (Lewis )   מכונה זו אומצה ע"י הצבא הבריטי ב- 1915 בעיקר בחילות הרגלים עקב משקלה הקל יחסית (12.7 ק"ג בלבד). עד 1916 היו כבר בצבא הבריטי 50.000 מכונות. בתחילה היו בכל גדוד 4 מקלעים ובשנת 1917 כבר היו בכל גדוד 46 מקלעים. המקלע הוכר כמקלע הקל והאמין ביותר לאותה תקופה 3.
נתוני המקלע: קוטר-"0.303,  קירור אויר, הזנה ממחסנית עגולה בת 47 כדורים. למטוסים השתמשו במחסנית עגולה בת 97 כדורים. קצב אש- 550 כדור לדקה, תמיכת דורגל מלפנים, טווח אפקטיבי של 600 מ'.
עם התפתחות הרכב המשוריין הותקנו בו בצורה נרחבת מקלעי הלואיס  כולל טנקים רכב סיור קל ואופנועים.
זמן הייצור למקלע לואיס היה חלק שישי מזה שנדרש ליצור מקלע הויקרס. כלומר בזמן שיצרו ויקרס אחד יצרו  שישה  מקלעי לואיס 4 .
  

ארטילריה

בכוח  "פאשה 1" התורכי שהכיל 12.000 רובאים היו 2 פלוגות של מרגמות תורכיות. סוג ודגם המרגמה לא ידוע.
 מרגמות בריטיות: מרגמות סטוק "2 ו- "3.מרגמות הסטוק הומצאו בשנת 1915 ע"י פרדריק וילפורד סטוקכתשובהלמרגמות הגרמניות הכבדות בשםMinenwerfer   . מרגמותאלה פותחו כדי לתת תשובה לחיל ההנדסה בפתיחת שדות מוקשים וגדרות תיל. מרגמות הסטוק היו פשוטות להפעלה וקלות משקל יחסית. ההפעלה התבססה על נקירה ודריכה של הפגז ברגע שנופל לתחתית הקנה. המרגמה בקוטר "2 הייתה נשק תקני של חיל הרגלים.
טווח של מרגמת ה- "3 היה למעלה מ- 1000 מטר.הצוות כלל 2 חיילים.
ב- 6 בנובמבר תוקף גנרל צ'טווד את תל שריעה וכובשו בסיוע של מרגמות ה- Stock .
תותח הרים תורכי: התורכים הפעילו תותח הרים מסוג "הוצ'קיס"   (Hotchkiss)תוצרת צרפתית.
התותח יוצר כתותח שדה קל עם אפשרות פרוק קל והובלה על גבי 3 פרדות שנשאו כל אחת בנוסף גם 16 פגזים. בשטחים מישורים, הוא נגרר אחרי עגלת התחמושת ((Limber שהכילה 32 פגזים. התותח היה בעל תכנון פשוט יעיל וקל לתפעול. לתותח היו 3 סוגי תחמושת: פגז רגיל, רסק ועשן, שנקרא Canister.  התותח סבל מרתיעה חזקה מאד. יחד עם זאת היה יעיל מאד, כפי שהוכח בקרבות בין הצבא האמריקאי והקובני בתחילת המאה, כאשר התותחים האלה שהופעלו ע"י האמריקנים ריסקו את תותחי הקרופ 75 מ"מ שהופעלו ע"י הקובנים.תותח שדה תורכי: תוצרתKrupp, גרמניה  75 מ"מ. תותח הקרופ 75 מ"מ היווה את חוט השדרה של הארטילריה התורכית. הכלי היה אמין מדויק ויעיל 5 .התותח נגרר ע"י צמד סוסים כאשר הובל מאחורי עגלת תחמושת.  לתותח כרעיים לא מתפצלים ולכן לא ניתן היה לירות בזוית גבוהה מ- 10 מעלות.  לפגז המרסק אוויר הייתה טבעת פירו-טכנית. זמן הפיצוץ של הפגז  נקבע ע"י סיבוב הטבעת. במרץ 1917 למשל, מנה הכוח התורכי בגזרת עזה 20 תותחים ב- 5 סוללות: 2 אוסטריות, 2 גרמניות ואחת תורכית 6 .  התותח שימש גם את צה"ל במלחמת העצמאות בצורה נרחבת במבנה המקורי עם גלגלי עץ כאשר עד סוף 1948 היו בו כבר 50 כלים כאלה. על מנת לאפשר תנועה מהירה על כביש הוחלפו לאחר מלחמת העצמאות גלגלי העץ בגלגלי גומי.
תותח הרים בריטי: תותח בקוטר "2.75 תוצרת מפעלי וויקרס. משקל כללי 586 ק"ג. תוכנן להתפרק לנשיאה על 6 פרדות או גמלים. זה היה תותח ההרים העיקרי במלחמת העולם הראשונה, שהיה פיתוח של תותח ה-BL-10תותח שדה בריטי:QF 18 Pdr. קליבר "3.33  (84 מ"מ).  בדומה לקרופ 75מ"מ , גם לכלי זה היה יצול מדגם ארגז לא מתפצל דבר שמנע ירי בזוית חדה וגבוהה. התותח נכנס לשימוש היחידות החל מ-1904 כאשר החליף את תותחי ה- 13 ליטראות ושימש כחוט השדרה של  יחידות הארטילריה הבריטיות.

ערב הקרב הראשון על עזה באפריל 1917, מנה הכוח הבריטי 4 בריגדות רגלים (12000 רובים), 36 תותחי שדה בני  18 ליטראות, ו- 6 תותחי 60 ליטראות. כוח העתודה הבריטי מנה  44 תותחי שדה בני 18 ליטראותכאשר קיבל אלנבי את הפיקוד ב- 1 באוקטובר 1917, הוא הגדיל את צבאו והעלה את מספר התותחים מ- 140 ליותר מ-220. רובם מסוג ה- 18 ליטראות. בכיבוש באר שבע למשל כללה הארטילריה הבריטית 67 תותחי 18 ליטראות, 24 הוביצרים "4.5, 8 תותחי 60 ליטראות ו- 6 הוביצרים "6  8 .
בהובלה התותח היה מחובר לעגלת תחמושת (Limber), שנגררה ע"י 6 סוסים.
בכל סוללה היו 6 תותחים. בבריגאדה היו 4 סוללות של 16 תותחים . בדיוויזיה היו 2 בריגאדות.
64  X    2   X = כלומר בסה"כ  48 תותחים בדיוויזיה.
תותח הוביצר תורכי:תותח שדה/ הוביצר 105 מ"מ תוצרת קרופ  ((KRUPPׁגרמניה, דגם    /1909 1989.  אין מידע מדויק על המספר הכולל של הכלים.  הארטילריה התורכית כללה גם תותחי 100 ו- 150 מ"מ, ככל הנראה מתוצרת קרופ. אין מידע על כמויות9 .
תותח הוביצר בריטי 60 Pdr: 
תותח הוביצר בריטי 60 ליטראות. משקל פגז: 27.3 ק"ג. טווח: 9400 מטר. משקל כללי: 4400 ק"ג. נגרר ע"י 12 סוסים.
גם תותח זה מדגם  MK 2היה בשימוש במלחמת העולם השנייה לאחר שהותקנו לו גלגלי גומי.
פרט למספרים בודדים, היה התותח הזה הכלי הכבד ביותר בשימוש הבריטים.
כ"א בת 4 תותחים. אותם 12 תותחים הופעלו בקרב עזה השני 10 .
הוביצרים בריטים בקוטר  "6  ו- "8 : בקרב עזה השני באפריל 1917 השתמשו הבריטים בשניים מכל סוג 11 .
פרט לאזכור אחד אין פרטים נוספים.
טרקטורים לגרירת תותחים:
לגרירת התותחים הכבדים בני 60 ליטראות החלו להכניס כלי חדש: טרקטור מיוחד כאשר כל טרקטור החליף 12 סוסים. הטרקטורים האלה היו מסוג HOLT   תוצרת חברת קטרפילר האמרקאית (החייל הבריטי C. H. Lewton Brain  צילם בארץ תמונות שנמצאות כיום באוסף יד בן צבי. באחת מהן מופיעים  5 טרקטורים ששמשו לגרירת תותחים כבדים).
תותחים נגד מטוסים
הבריטיםהפעילו באירופה תותחים נייחים וגם ניידים שהותקנו על גבי כלי רבב 12.  לא ידועבאם כלים אלה הגיעו לזירה כאן. התורכים מצדם הפעילו כלים שונים שהותאמו לתנאים השדה כמו למשל תותח ימי קרופ 76 מ"מ שהוצב באזור תל שריעה 13.

 טנקים 

ההגדרות שהתקבלו בצבא הבריטי לפיתוח הטנק היו:
בעל מהירות מינימאלית של  4 מייל לשעה, יכולת טיפוס לגובה של 5 רגל (1.5 מ'), יכולת מעבר מעל תעלה ברוחב של 1.5 מ', עמידות כנגד קליעי רובים חודרי שריון, נשיאה של לפחות 2 מכונות ירייה, טווח נסיעה מינימאלי של 20 מייל, וצוות בן 10 איש.
בר ב- 1914 הגה הקצין הבריטי Swinton  שהיה במקצועו האזרחי מהנדס,  רעיון לשריין את אותם הטרקטורים מתוצרת HOLT  שיוצרו לגרירת תותחים וליצור רכב שיהיה חסין למכונות הירייה הגרמניות ולגדרות התיל. רכב זה היווה את ההשראה לפיתוח הטנקים הראשונים. ברכב זה הותקן בחזית כפי שנראה בתמונה תותח 6 ליטראות.
החזית היחידה פרט לאירופאית בה הופעלו טנקים הייתה חזית עזה. הבריטים הפעילו בקרב עזה ה- II ב-17 באפריל  1917,  6  טנקים מסוג  סימן  4  (Mark IV(.  בסך הכול היו לבריטים באביב 1917 , 60  טנקים כאלה.
לטנק הזכר היו 2 תותחים 57 מ"מ. אחד בצד ואחד מלפנים במרכז. כמו כן היו בו 4 מכונות ירייה ויקרס.
לטנק הנקבה היו 5-6 מכונות ירייה ללא תותח.  צוות הטנק מנה 8 איש, 4 לנהיגה ו- 4 להפעלת הנשק.
התקשורת עם הטנק הייתה באמצעות יוני דואר ששוחררו דרך פתח מיוחד (ראה תמונה).
המנוע: תוצרת דימלר בן 6 צילינדרים ייצר 125 כ"ס. משקל הטנק- 28 טון. טווח- 56 ק"מ. מהירות- 5.6 ק"מ לשעה.
עובי שריון קדמי- 16 מ"מ, צדדי- 12 מ"מ, ועליון- 8 מ"מ.
הטנק סבל (בחזית האירופאית) מקשיי תנועה בבוץ. כמו כן סבל משדה ראייה גרוע, הצטברות אדים, רעש וחום פנימי רב. השפעת אדי המנוע גרמה לצוות לצאת לאחר מספר שעות כשהם חצי מעולפים.
השריון שלו עמד בהצלחה כנגד התחמושת הגרמנית של הנשק הקל חודר  השריון 14.
הטקטיקה של הפעלת הטנק התבססה על יחידות בודדות נפרדות לחלוטין שפורצות דרך לחי"ר בסבכי התיל והתעלות. לבריטים לא היה ידע בנושא שת"פ חי"ר עם שריון15.
8 טנקים מסוג סימן 4 נשלחו למצרים. מהם השתתפו בקרב עזה 6 בלבד 16.
לצבא התורכי לא היו כלל טנקים. למרות שלצבא הגרמני היו טנקים מדגם A7Vs,  שדמו מאד לבריטים, הם לא הובאו למזרח התיכון. הטנקים היחידים שפעלו במזרח התיכון היו בריטים.

שריוניות

הבריטים החלו להכניס שריוניות לשדה הקרב למטרות שונות כגון סיור, איסוף מודיעין הסעתדרגים בכיריםוכד'.
בניגוד לזירה האירופית בה סבלו השריוניות מתנאי שטח קשים וקווי חזית סטטים שלא אפשרו תנועה מהירה וניידות, הרי שתנאי השטח  בפלסטינה היוו תנאים אופטימאליים להפעלת השריוניות. השריוניות צוידו כאמור במקלעי לואיס קלים ופעלו במסגרת שמנתה 4 יחידות במחלקה17.
ניידות באמצעות רכב:
ט לשימוש בשריוניות לסיור, מודיעין , הובלת קצינים ומפקדים, הפך הרכב לאמצעי תובלת גייסות ונשק.
כך למשל נעשה שימוש ברכב להובלת תותחים נגד מטוסים המותקנים עליהם בצורה קבועה.

ארטילריה מאוניות
ב- 1915 יצאה הזמנה לייצור סדרה של 15 אוניות סיור חופים קלות במטרה לתת סיוע מהחוף. הן נבנו בתפוסה מוקטנת של 540 טון בלבד לעומת הסיירות הגדולות בנות ה- 7000 טון שנשאו תותחים של "15 (380 מ"מ).
סיירות החוף נבנו במעמס קטן על מנת לאפשר פעולה במים רדודים.
בקרב עזה השני ב- 17 באפריל השתתפה ארטילריה שהופעלה מ- 3 אוניות במשך יומיים. האוניות : 2 בריטיות ואחת צרפתית. הבריטיות היו מסוג ,Monitors,  M21 ו- M31.
החימוש הכבד של  M 21כלל תותח בקוטר "9.2 (234 מ"מ) ותותח "3 ( 75 מ"מ).
החימוש של M31   כלל 2- תותחים "6  (152 מ"מ)  ואחד של  6 ליטראות (57 מ"מ)  18.
ה- M21 טבעה באוקטובר 1918כאשר עלתה על מוקש ליד דובר, ואילו ה-M31 נמכרה לגרוטאות בשנת 1947 לאחר שהספיקה לשרת כשולת מוקשים במלחמת עולם שנייה.
 
 מטוסים

המטוס הגרמני:  המטוס הנפוץ ביותר בשימוש במזרח התיכון היה ה"אלבטרוס" דגםIII.  מטוס זה זוקף לזכותו את השליטה המוחלטת הגרמנית בזירה הצרפתית והבריטית באירופה בשנת 1917. גם במרץ 1917 בזירה בא"י הביא מטוס זה לשליטה ועליונות מוחלטת באוויר לעומת המטוסים הבריטים האיטיים 19 .
חימוש המטוס כלל זוג מקלעי שפנדאו מסונכרנים 7.92 מ"מ.
מטוס זה מדגםD.V    התפרסם כמטוסו של "הברון האדום".
הצבא התורכי הסתייע בצורה נרחבת בחיל האוויר הגרמני. המטוסים סייעו לטיווח הארטילריה, לאיסוף מודיעין, ולהתקפות מהאוויר. שני מנחתים שמשו את הצבא התורכי. קרבתם לאזור הלחימה הקלה עליו מאד במשימות השונות. מנחת אחד בבאר שבע ושני ליד הכפר הוג', בקרבת קיבוץ דורות של היום.
המטוס הבריטי: המטוס הבריטי הנפוץ במזרח התיכון ב- 1917 היה "בריסטול סקאוט 1-5.  מטוס זה היה הראשון בו הותקנו מקלעים שתוכננו מראש ולא כתוספת מאוחרת. היה זה גם המטוס הראשון של בעלות הברית שהופיע עם מנגנון סנכרון שאפשר ירי דרך תחום הסיבוב של המדחף.
חימושו כלל מקלע וויקרס .303" יורה מלפנים דרך המדחף, וזוג מקלעי "לואיס" .303" על מקבע טבעתי בתא אחורי.
מקלע הלואיס היה כלי נפוץ בהתקנים אוויריים עקב משקלו הנמוך יחסית לעומת הוויקרס (9 ק"ג לעומת 33-50 ק"ג של הויקרס). הוזן במחסנית עגולה בת 97 כדור בניגוד לסרט בד של הויקרס. היה המטוס בעל 2 מושבים הטוב ביותר. במקביל לו הפך מטוס ה- Sopwith Pup למטוס הקרב הבריטי החד מושבי הטוב ביותר 20.
למרות שמטוס ה"בריסטול" הבריטי היה גדול וכבד יותר מה"אלבטרוס הגרמני, הרי שעלה עליו בכוח האש, במהירות וביכולת נשיאת פצצות (110 ק"ג לעומת 0 ק"ג של האלבטרוס גרמני). כל זאת הודות למנוע עם הספק כ"ס כפול מזה של האלבטרוס. המטוס היה בעל מהירות וכוח אש (4מקלעים לעומת 2 לאלברטוס הגרמני) כך שגרמו לטייסים לשנות את אופי הלחימה ולהיות יותר תוקפניים18. בנוסף לכך היה המטוס מסוגל לספוג נזקים וכן צלל אנכית מהר יותר מכל מטוס אחר בחזית. לעומת זאת סבלו הבריטים בהתחלה מחוסר מנחתים בקרבת החזית 21 .

הפצצת תחנת הרכבת בבאר שבע: בערבו של יום ה-  15.1.1917  ישבה קבוצה של 30 פועלים יהודים בקרון רכבת בתחנת הרכבת החדשה בב"ש ושיחקה קלפים לאור עששית נפט. הם שכחו על הוראות ההאפלה מחמת ההפצצות הליליות הבריטיות.
מטוס בריטי זיהה את האור והפציץ את הקרון בידעו שהם מכילים אמצעי מלחמה. בהפצצה נהרגו 16 פועלים יהודיים שעבדו בביצורים ובבנייה הנדסית עבור הצבא התורכי. 9 מהחללים קבורים עד היום בבית הקברות היהודי העתיק של ב"ש. (אלוף פיקוד הדרום לשעבר, דורון אלמוג הוא קרוב של אחד החללים).
3 שבועות יותר מאוחר הופל הטייס הבריטי שהטיל את הפצצה ואז התברר שגם הוא יהודי בשם ששון מלונדון. כך יהודי הרג יהודים. המטוס בו השתמש ששון היה גם הוא מסוג "בריסטול סקאוט".

לסיכום: 

הכוח התורכי מנה 20.000-25.000 חייל.
הכוח הבריטי היה מורכב בהתחלה מ- 4 דיוויזיות ואח"כ הוגדל ל- 3 קורפוסים (2- רגליים ואחד- רכוב) שמנו ביחד
כ- 50.000 חייל .
דשות, ההתקפה שהחלה בשבירת קווי ההגנה התורכיים בוצעה דווקא ע"י התקפת פרשים עם כידונים על העיר באר שבע של הבריגאדה הרביעית שכללה 1158 פרשים .
הכוח התוקף כלל את הבריגאדה האוסטרלית הקלה הרביעית בפיקודו של גנרל גרנט בה נכללו בהתקפה שני גדודים ((Regiments . הגדוד הרביעי והגדוד ה- 12, כאשר כל גדוד מנה 579 סוסים.
אותם שני גדודים בני 1158 פרשים בסך הכול, הפכו ע"י  התקפת בזק תוך פחות משעה את הקערה על פיה.
הלקח האמיתי  היה בהפגנת כוחה ויכולתה של הניידות. בהתקפה זו נהרגו 31 פרשים כאשר רובם נפלו בקרב הכידונים באזור התעלות ולא ברכיבה  עצמה.

נקודות לסיכום

1) פרשים– הייתה זו המלחמה האחרונה בהיסטוריה המודרנית בה נכבשה עיר משלט אסטרטגית בהסתערות פרשים תוך שימוש בחרבות וכידונים כאשר בהסתערות עצמה היה מספר האבדות קטן מאד יחסית.  (31 איש).
2) גז רעיל–  הייתה זו המלחמה הראשונה בתקופה המודרנית בה נעשה שימוש בגז רעיל. כ- 2000 פגזים נורו ע"י הבריטים על קווי התורכים בקרב עזה השני ב- 19 באפריל,  1917 למרות שהאפקט היה שולי עקב הרוח .
3) פעילות אווירית– הייתה זו המלחמה הראשונה בה הכריע כוח אווירי אוסטרלי ובריטי צבא שלם ללא סיוע כוחות יבשה. זה קרה ביום 21 בספטמבר 1918 כאשר הצבא השביעי והשמיני התורכי הנסוג דרך וואדי פרעה לכיוון ירדן, הותקף ע"י המטוסים הבריטים והאוסטרלים במשך יום אחד וכמעט נכחד לחלוטין.  (באותו יום הושמדו 87 תותחים, 55 משאיות, 837 עגלות בנות 4 גלגלים, 75 עגלות בנות 2 גלגלים, 20 עגלות מיכלי מים).
לראשונה הוכחה החשיבות של השגת עליונות אווירית. כמו כן הוכרה החשיבות של השגת מודיעין מהאוויר באמצעות המטוסים.
4) נושאות מטוסים– הייתה זו המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש בנושאות מטוסים כולל בזירת המזרח התיכון ופלסטינה.
5) שריון–  הייתה זו המלחמה הראשונה בה נעשה שימוש בטנקים.

מלחמת העולם הראשונה הביאה את רוב חידושיה של הטכנולוגיה הצבאית בת זמננו: שני הצדדים למדו את .
למרות השימוש בכלי מלחמה מודרניים שהוזכרו לעיל, אפשר לומר שבמה שנוגע לאזור שלנו,  האמצעי שהפך לאחד מסמלי המלחמה הזאת הוא אותו פרש האוסטרלי הרוכב על גמל או סוס.

הערות 

  1. Eric Morris, Curt Johnson, Weapons & Warfare of the 20`th Century, 1976, p. 13
    א. פ.  וייול, מסעי מלחמה בא"י,  ע' 70 , 76.
  2. Eric Morris, Curt Johnson, Weapons & Warfare of the 20`th Century, 1976, p. 13
  3.   WW1- Weapons of war p.1, E. Morris Weapons &War p. 157-8
  4. M. Duffy, Weapons of War 2000, p. 4
  5. סימן טוב שמעון, תותח 75 מ"מ קרופ.
  6. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י,  ע' 61 .
  7. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע'  73, 83.
  8. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י,  ע'  109.
  9. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 73.
  10. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 73 , 83.
  11. Eric Morris, Curt Johnson, Weapons & Warfare of the 20`th Century, 1976, p. 120
  12. Eric Morris, Curt Johnson, Weapons & Warfare of the 20`th Century, 1976, p. 128
  13. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 74.
  14. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 77.
  15. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 57 .
  16. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 73.
  17. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע' 62 .
  18. 161Eric Morris, Curt Johnson, Weapons & Warfare of the 20`th Century, 1976, p.
  19. San Diego University, WW1 ,  p. 3
  20. ב. צ. קדר, מבט ועוד מבט על א"י, ע' 30.
  21. Grainger ,John D,  The Battle for Palestine, 1917
  22. א. פ.  ויול, מסעי מלחמה בא"י ,  ע'  205.
  23. ב. צ. קדר, מבט ועוד מבט על א"י, ע'  28

18 – Pdr field Gun =  (3.3" – 84 mm)
60 – Pdr field Gun  =   (5" –127mm5   inch field Howitzer   =   (4.5" – 114 mm)
6     inch Siege Howitzer   =  (6" – 152 mm)
8     inch Siege Howitzer    =  (8" –203mm)

השארת תגובה